קבלה - יחוד הווין חלק ב'

בס"ד

יחוד הווי"ן חלק ב

 

שלום רב למורנו האהוב , עטרת ראשנו ותפארתנו. שמחנו עד אין קץ לראות את תשובותיו של כת"ר לגביי היחוד המיוחד הזה . בינתיים עלו לנו בלימוד עוד שאלות נוספות ביחוד הווין ; אנחנו יודעים שכת"ר מאד עסוק , אבל נשמח מאד אם כת"ר יוכל לענות לנו ולהחכים את כולנו.

 

1) בסידור רחובות הנהר ק"ש שעל המטה , מובא לכווין יחוד חיבור ג' שמות אדנות , הויה , אקיק – ממטה למעלה ומלמעלה למטה . מהי הסיבה שמחברים בצורה כזאת ? האם הכוונה שמחברים את העולמות מתתא לעלא ? ואם כן אז למה צריך לחבר שוב את העולמות מעלא לתתא ?

 

2) לפני יחוד הווין , כאשר מיחדים את יחוד ב' אלקים משולבים - האם צריך לקרוא את הנוסח ( המלל ) בפה או מספיק לכוונו בעיניים או שמספיק לכווין רק את ב' האלקים משולבים בניקודם ובאותיות ובניקוד של המשפט "השם אל השטן יגער " ? והאם צריך לכוונו גם לפני היחוד וגם בסופו ?

 

3) בעץ חיים בשער א"א מובא שרישא דלא יתידע זאת שם ב"ן דעתיק מכיוון שיש ספיקות מה היא לקחה , האם ההמשכה ביחוד הווין הוא משם ב"ן דעתיק – מהנו'ק בלבד ?

 

4) למה צריך שביחוד הווין המיתוק והחסדים מתגלים על ידי אור חוזר ?

 

5) מהיכן יוצא אור החיוורתי ? האם מהנקבוביות שבקדרת המח ?

 

6) מהי הסיבה דנימין דא"א מכסים את פניו ?

 

7) ביחוד הווין אנו ממשיכים הארת אותיות , נקודות , וטעמים מתתא לעלא – מהי הסיבה שמתחילים מתתא לעלא ? ומדוע ממשיכים דוקא הארת אותיות , נקודות וטעמים ?

 

8) בעץ חיים החדש למוצאיהם מצוייר רישא דא"א ובאודנין כתוב נסתר ובעינין כתוב נגלה , מה ההבדל בינהם ? וגם מצוייר חיצים משניי האודנין כלפי פנים ( כלפי העינין ) ורשום או"ח , וכן מהעינין לכיוון האמצע מצוייר שוב חיצים ורשום או"ח . מהי הכוונה של חיצים אלו ? האם יש התחברות ביניהם ? נשמח מאד אם הרב יוכל להסביר לנו ענין זה.

 

9) בהוראה הראשונה בעץ חיים למוצאיהם רשום " ואלו הג' ע"ב הם החיוורתי דגולגלתא דא"א , הנמצאים ( מלשון מיצוי ) מאור חוזר דנ"ה דעתיק ... " מה הכוונה " מיצוי " ?

 

10) בחלק מהסידורים וכן בחלק מהמהדורות של שער רוח הקודש של הרב אסוס שליט"א , מופיע חיוורתי הי"ג , ובחלק לא מופיע בכלל הי"ג. האם יש ענין לראות את החיוורתי הי"ג ?

 

11) כאשר אנו ממשיכים הארת אותיות ט' ווין לדיקנא , וכן בהמשכת הארת נקודות לנימין ולדיקנא – רשום להמשיך את ההארה מהי"ג חיוורתי , האם זה מוסכם שבמקומות הנ"ל ממשיכים תמיד מהי"ג ולא מהי"ב חיוורתי ? ואיך ממשיכים מהי"ג לי"ב ? או משום שהי"ג הוא פשוט אחד שכולל בתוכו י"ב ואז ההשפעה היא מהי"ב שנמצאים בתוך הי"ג לי"ב.

 

12) מהי הסיבה שהנימין מיוצגות דוקא על ידי יודין ?

 

13) ראינו שהרב כתב שהוא נוהג לכווין תמיד חח"ן , בג"ה , דת"י , - אחרי מחילה מכבוד תורתו , ומי אנחנו ? עפר לרגלי הרב , אולם בהקדמה ליחוד בשער רוח הקודש מובא הסדר ושם לפי ההקדמה יוצא שצריך לכווין ימין – אמצע – שמאל , האם בהקדמה מובא בדוקא סדר זה , או לא דק ?

 

14) כאשר ממשיכים הארת יודין לנימין , האם אפשר לכווין כל קבוצה של ד' ביחד או חייבים לכווין הארת של היודין כל אחד בפני עצמו ?

 

15) כאשר ממשיכים הארת ג' ווין בצד הימיני לדיקנא ושם מתחברים עם האות ו' דקס"א ואז נהיים ד' ווין , האם אפשר להאיר ישר בדיקנא ואז להמשיך את הארת החח"ן לתיקון הי"ג – ואחר כך לעבור לצד השמאלי ולעשות אותו הדבר , וכן באמצע ; ובכך לחסוך שלב של הארה בין הי"ב תיקוני דיקנא לבין התיקון הי"ג , או שלא נכון לכווין כך ?

 

16) הג' ווין שמאירים מהחיוורתי לדיקנא ומתחברים ב ו' דקס"א ( שם קס"א הוא הלבוש ) האם ה-ג' ווין מתלבשים באות ו' דשם קס"א או רק מתחברים איתו ? כאשר רואים את הי"ב תיקוני דיקנא , רואים את ה- ג' ווין דשם קס"א גדולים – מהי הסיבה ?

 

17) בשער רוח הקודש של הרב אסוס שליט"א מובא שכאשר ממשיכים הארת אותיות דיודין ודווין מה-י"ב לתיקון הי"ג רשום כך : בנימין - " נימא הי"ג הכוללת תמשיכנה מהי"ב יודין אחר שהאירו למטה " והוראה שניה : " ומהי"ב יודין הנ"ל נמשכים עוד י"ב אחרים ומאלו נעשית נימא הי"ג " מהי הכוונה ? האם ההוראה הראשונה היא רק הקדמה להמשכת הי"ב האחרים ? כי אם הכוונה להמשיך לנימא הי"ג מהי"ב יודין , מהי הכוונה בהוראה השניה להמשיך עוד י"ב אחרים ומאלו נעשית נימא הי"ג הכוללת ? נשמע כמו כפילות. וכן בווין. איך צריכים לכווין ?

 

18) מדוע הוא השוני אצל הרב אסוס שליט"א בין הלשונות של המשכת הי"ב נימין לתיקון הי"ג , ובין הלשון של המשכת הי"ב ווין לתיקון הי"ג " ונקה " , לדוגמה בהמשכת הי"ב יודין רשום " ומהי"ב יודין הנ"ל נמשכים עוד י"ב אחרים " , ובווין כתוב " מהי"ב הנ"ל להוריד עוד י"ב ווין אחרים..." וגם ביודין כתוב " ומאלו נעשית נימא הי"ג הכוללת " ובווין כתוב שההמשכה היא " ... אל תיקון ה-י"ג ונקה." , הריי הרב הסביר לנו שהכל כבר קיים – אז מהי הכוונה " ומאלו נעשית נימא ה-י"ג הכוללת " ?

 

19) מה ההבדל בין הי"ב נימין לבין הי"ב נימין אחרים הנמשכים לתיקון ה-י"ג ?

 

20) מדוע נמשכים נקודות דוקא על ידי אות דלת ?

 

21) בהמשכת נקודות לווין יש ניקוד שורוק , ישנם סידורים שציירו את האות ואו ואז את הניקוד שורוק , אולם בשער רוח הקודש של הרב אסוס מובא רק הניקוד שורוק מבלי האות ואו , ורשום בהערות למטה " למודעי שבכל אורך הספר שורוק הוא נקודה בלא ו' בכל מקום כמ"ש בכל כ"י ולא ו ( מצוייר ו' עם ניקוד שורוק ) המופיע בדרושי א"ק בלבד , אפילו שישנה דיעה כזאת אבל היא יחידה מול כתבי היד .) מהי הצורה הנכונה ???

 

22) כאשר כתוב בסוף היחוד " יכוין לסלק ולחבר הנימין , ויתחברו בפאות דא"א " , הרב אסוס שליט"א כותב בהערה למטה ( " ומזה שכתוב יכוין לחבר , נ"ל שצריך לכוין בפועל ולא רק לחשוב במחשבתו שנעשה הדבר מאליו . והבוחר יבחר " ) – האם החיבור והמשכת ההארה נעשית כרגע במלל או אחר כך , כאשר מחברים אותם בפועל ורואים בעינים את החיבור וההארה ?

 

23) כאשר ממשיכים הארה מהחכמה דעתיק למצחא דז"א , האם יש שוב ביטוש בין בינה דעתיק ליסוד דעתיק הנמצא במצחא דא"א ? ומדוע אין המשכה כרגע אל עינים דז"א כמו כאשר המשכנו מבינה דעתיק ?

 

24) בספר " שבילי הנהר חלק ב' " של הרב בניהו שמואלי שליט"א בדף שפ' כתוב קודם באות ג' שמה שכתוב לגבי יחוד הווין " שהוא טוב מאד לכווין בכל עת ובכל שעה בכל השנה כולה " ש "משמע לכאורה מלשון הרב שאפשר לכווין יחוד הווין בלילה קודם חצות..." ובהמשך באותה אות מוכיח שמזה שרשום " ואם תייחד בביתך לא תייחד " אלא אחר חצות לילה " ( מודגש ) שיש איסור לכווין קודם חצות , ובהמשך בסוף אות ג' כותב שם " ומה שכתב הרב לכוין יחוד הווי"ן בכל עת ובכל זמן הוא מחצות הלילה וכל היום כולו ולא בחצי הלילה הראשונה ." עד כאן לשונו באות ג' . ובאות ד' שורה רביעית באמצע כותב " ...אלא שהרב רוצה לומר שבימי החול אסור לכוין קודם חצות לילה..." מהי דעת כת"ר בנושא ?

 

25) בליל שבת , האם יש מעלה יותר גדולה לעשות את היחוד אחר הסעודה ישר, מאשר אחר חצות בליל שבת ? הרב בניהו שליט"א כותב בשבילי הנהר חלק ב' דף שפ' אות ד' " קודם חצות לילה. פירוש אפילו קודם חצות לילה וכמו שכתב הרב לעיל ובודאי שאפשר לעשות יחוד הווי"ן בליל שבת אחר חצות לילה וע"י היחוד גורמים יחוד ביעקב ורחל והוא דבר חשוב מאד אלא שהרב רוצה לומר שבימי החול אסור לכוין קודם חצות לילה ובליל שבת אפשר גם קודם חצות ואדרבה גם אחרי חצות לילה אפשר וכדאי לכוין יחוד הווי"ן לאחר חצות לילה בליל שבת. ועי' בסידור היר"א דף 160 שהביא הקדמת הרש"ש ליחוד הווי"ן וכתב שם וז"ל : ויחוד זה כתב האריז"ל וכו' וגם בכל לילה אחר חצות , ובליל שב"ק " אפילו " קודם חצות. , הוסיף שם תיבת אפילו וא"כ כ"ש שאפשר קודם חצות ." עכ"ל . משמע שיש מעלה יותר גדולה אחר חצות , כביכול בסידור היר"א הוסיף תיבת " אפילו " קודם חצות לאפוקי ימי חול שאסור קודם חצות. מהי דעת כת"ר בנושא ?

 

26) בסוף היחוד רואים זיווג של הויה אדנות , אם מיחד ביום רגיל במשך השנה- את מי מיחד את יעקב ורחל או את יעקב ורחל ? הרב בניהו שליט"א כותב בשבילי הנהר חלק ב' אות ב' בשלשה שורות האחרונות " אבל בעשרת ימי תשובה שאין כלל יחוד ליעקב ורחל בכל שעות היום ע"י יחוד הווי"ן תעשה יחוד יעקב ולאה כמו בכל יום בחצות לילה ." עכ"ל 

 

 

תודה רבה מראש לכת"ר , ומחכים בקוצר רוח לתשובותיו המחכימות של כת"ר.

תשובת הרב

בס"ד

 

שלום רב לשואל הנכבד

שאלתי את הרב , והרב השיב

 

 

- אם הכונה ליחוד משער רוה"ק דף ז סע"ד המובאת בסידור הנ"ל בדף תעא, הנה הכונה היא לזכך נפש האדם, ולכן הכונה היא לעלות בסדר המדרגות מתתא לעילא בכל עולם בפני עצמו וגם לקשר העולמות זה בזה, ולכן הסדר מתחיל משם אדנות דהוא התחתון ועולה לשם הוי"ה ב"ה ושם הוי"ה ב"ה לשם אקיק וכל על דרך זה עד הא"ס ב"ה כדאיתא בשרוה"ק ובסידור, אולם לא מצויין שם לאחר מכן לחזור ולכוין מעילא לתתא, ואם היה מצויין אז הכונה היא דלאחר שמעלים מ"ן נמשך מ"ד והיינו תוספת הארה ומוחין מא"ס ב"ה דרך סדר המדרגות כנודע כדוגמאות מ"ש בקיצור מרן הבא"ח זללה"ה בש"ר פרשת שמיני אות ה' ע"ש ואם כוונתכם ליחוד אחר, אנה לציין את המקור המדוייק.

 

2- לכתחילה יש לקרוא את כל המלל בפה, ובשמות לכוין, ועל מנת שלא יהיה חשש סכנה של התגרות וכו' עדיף לקרוא את הנוסח בחיתוך שפתיים ללא להשמיע לאזניים דאז התפילה היא רוחנית יותר מהסט"א כדוגמת מ"ש מוהרח"ו ב"עולת תמיד" לענין תפלת שמונה עשרה והביאו מרן הבא"ח ש"ר פרשת משפטים אות א' ע"ש ואם מסיבה כלשהיא אינו יכול לחתך בשפתיו יועיל לקרוא במחשבתו את הנוסח, ובזמן דחוק יועיל אפילו לכוין את השמות באופן שיודע את המהלך הדברים במחשבתו. וניראה שעיקר היחוד הזה עניינו לפני שהאדם מחל לייחד את הייחודים האחרים, שהרי מטרתו שלא יתקנאו ויקטרגו עליו החיצונים בזמן שהוא מייחד, ומ"מ אין גירעון לכוונו גם לאחר מכן.

 

3- אין שום הכרח לכך, ועיין מבו"ש דף כ עמודא ב שישנו עוד פירוש מדוע רדל"א דעתיק נקרא כן, וזאת משום דאינו מלובש בא"א, וטעם זה יכון בין על צד המ"ה ובין על צד הב"ן.

 

4- משום דכך דרך האורות דעתיק להתגלות דרך רישא דא"א ובמיקום כ"כ גבוה חשיב כשרש הדינין דאין הדין נמתק אלא בשרשו דחשיב חסד לגביה.

 

5- אור החיוורתי נמשך מהגלגלתא, והיינו השבילין דבין הנימין כדאיתא באורך בע"ח שער א"א פ"ה ע"ש היטב.

 

6- כל העניינים הנשגבים הללו, הם שרשי סוד גילויי ההנהגה של המאציל ב"ה לעולמות התחתונים בסדרי חסד דין ורחמים, לפי סדרי עולם שנה נפש של העולמות, היינו מקום זמן וזכות , ויהי רצון שנזכה לסוד הארת הפנים העליונים ללא מסכים ויתמתקו הדינים ויתגלו סודות התורה ע"י אור הגאולה שכולם ישכילו וידעו שאין עוד מלבדו, והבן.

 

7- זהו סדר גילוי האורות כסדר כתיבת אותיות, שתחילה כותבים את האות ולאחר מכן מנקדים אותה ולאחר מכן מצרפים את טעמי המקרא וכך הוא סדר ההשתלשלות.

 

8- לגבי השאלה הראשונה הכונה היא שבסדר התלבשות שרשי ז"ת דעתיק ברישא דא"א בסדר של ג"ט קע"ר פ"ח (גלגלתא, טלא דבדלחא, קרומא דאוירא, עמר נקא, רעוא דרעוין, פקיחא דעיינין, חוטמא) פנימיות נ"ה דעתיק מתלבשים בתרין אודנין דא"א וחיצוניות נ"ה דעתיק מתלבשים בתרין עיינין דא"א עיין ע"ח שער א"א פ"ו וק"ל וסימון החיצים הוא הכונה שהשפע נמשך מפנימיות נ"ה לחיצוניות נ"ה וזהו סדר ההמשכה, ופנימי נקרא נסתר וחיצוני נקרא נגלה, ולאח"מ ההארה יוצאת באו"ח מלמטה למעלה דרך התלת ריאשין דא"א.

 

9- אחר המחילה, עיינתי שם בע"ח למוצאיהם ולא ראיתי שכתוב שם שהכונה ללשון "מיצוי" אלא רק כתוב "...הנמצאים מאור חוזר דנ"ה דעתיק" והכוונה פשוטה שמכח או"ח דנ"ה דעתיק נמצאים ומתגלים ג' ע"ב חיוורתי דגלגלתא דא"א ופשוט, ומ"מ אם נרצה לפרש "מיצוי" גם אפשר מאחר וידוע דאו"ח ביחס לאו"י נחשב למלכות אשר היא מיצוי וריכוז האורות וק"ל.

 

10- ודאי שצריך לכוין גם בחיוורתי הי"ג אלא דיש סידורים שלאהבת הקיצור סמכו על המעיין שידע לכוין מעצמו פעמים את אותה כונה, היינו גם ע"ב אחד ליב' חיוורתי ופעם אחת ליחוורתי היג' הכולל.

 

11- הכוונה היא פשוטה שתחילה ממשיכים מהי"ג חיוורתי ליב' תיקוני דיקנא ולאחר מכן מכיון שיש הארה אחת יתירה בדיקנא שהיא החיוורתי היג' שהמשכנו אותו ליב' נימין, ממשיכה להתפשט הארה זו לתיקון היג' דדיקנא והיינו לתיקון ונקה והכל בא על מקומו בשלום.

 

12- הכל לפי הסדר ומאחר והנימין גבוהים יותר מתיקוני דיקנא לכן רמוזים בסוד היודין ולעומת זאת הדיקנא מרומז בווין, והניקוד והטעמים ירמז בדלתין וההין, מהדלתין לנימן ומההין לדיקנא והכל לפי סדר ההשתלשלות באופן מובן, וכך גם בעוד ייחודים רואים זאת בסדר נפלא.

 

13- ראשית כתבתי שהמנהג לכיון חח"ן בג"ה דת"י אלא א"כ מפורש אחרת שאז צריך לכיון כפי שמפורש , ומ"מ ישנם כוונות ובעיקר ייחודים שאין הסדר מעכב בדוקא ולכן דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד.

 

14- נראה בהחלט שאפשר לכיון כל קבוצה של ד' ביחד.

 

15- לא נכון לכון כך, משום דרק לאחר המשכת ההארה לכל היב' תיקוני דיקנא מתקבצת הארת כללותם לתיקון היג'.

 

16- ה ו' דקס"א משמש מלבוש לכל אחד מהג' ווין דחיוורתי, וזו גם כונת ההדגשה וההגדלה של הו' דקס"א.

 

17- נראה שההוראה השניה באה לפרש קצת יותר את ההוראה הראשונה, והכונה היא שהנימה היג' כלולה מהארת יב' נימין הראשונים ומכח הארה זו יש בה יב' נימין ובכללות היא נימה אחת היג'.

 

18- אין לחלק בין ההמשכות של הנימין להמשכות של תיקוני דיקנא, דאין שום סברא לחלק בינהם, ולשון עשיה היא לא תמיד בהכרח לעשות דבר מעיקרא, אלא גם בלהשלים דבר מסויים בכל הבחינות השייכות לו שייך לשון עשיה כמפורסם כדאיתא בפרשת וירא "...ובן הבקר אשר עשה..." (יח,ח) ופרש"י ז"ל "אשר תקן" ע"ש וע"ע באבן עזרא ז"ל על דברים כא, יב "...ועשתה את צפרניה" ודו"ק.

 

19- ההבדל הוא שהיב' נימין ראשונים נפרדים זה מזה ולעומת זאת היב' נימין הנמשכים לנימה היג' כלולים כולם כאחד.

 

20- משום דזהו סדר ההוי"ה, והיינו תחילה י' לאח"מ ו' ולאח"מ ד' כסדר "יוד" ולבסוף ה' והבן.

 

21- אכן כפי שמציין הרב אסוס שליט"א זהו הנכון וכן כותב הרי"ף ז"ל בבל"י שתוספת ה- ו' כאשר עושים ניקוד שורק זהו רק לנוחות הכונה.

 

22- נראה שהנכון הוא שהחיבור נעשה כאשר מכוונים זאת בפועל.

 

23- נראה שאכן ישנו שוב ביטוש במצחא דא"א לצורך ההמשכה הזו, אלא שבהמשכה השניה עיקר הכונה היא למה שמלובש בבינה והיינו אור החכמה כדאיתא בכונה, וכאשר עיקר הכונה היא בחכמה המלובשת ההמשכות הם דוקא במצחים אשר הם סוד הדעת והיסוד שהם הספירות המורים על זיווג וזאת לצורך המשכת החכמה.

 

24- לא נראה שיש איסור לייחד קודם חצות לילה, אולם לא תמשך אותה תועלת כפי שמייחד לאחר חצות לילה, וכלשון רבינו זצוקללה"ה בשער רוה"ק דף כד ע"א וז"ל "כי בשעה האחרת אעפ"י שהאדם מייחד בהם, אינו יכול לייחד רק כפי בחינת שרש נפשו בלבד, אבל המייחד בעת רצון גורם לייחד כל השרשים העליונים כולם" ע"ש והמנהג הוא לייחד דוקא אחר חצות לילה וכן בעתי רצון אחרים.

 

25- לגבי ליל שב"ק נראה שאכן עת רצון גדולה יותר היא לאחר חצות לילה וכפי שידוע נמי בסדר מעלת הזיווגים כנודע, ואה"נ שרשאי לכתחילה בליל שבת לייחד אף לפני חצות לילה אולם זהו עת רצון קטן יותר, ולענין לילות החול כבר כתבתי דעתי בשאלה הקודמת.

 

26- כבר כתבתי במקומות אחרים באורך שמהלך כוונת הייחודים והמצוות וזיווגיהם בפני עצמם אינם בדוקא כפופים לכונת התפילות ואלו הם מערכות נפרדות אשר פועלות במקביל וודאי שיש קשר בינהם, אולם לא באופן שמה שנעשה בזה נעשה נמי בזה, כך שהנכון בעיני לכיון זיווג זו"ן סתם ללא לפרט.

 

 

תודה רבה וכל טוב

שאלות אחרונות

לרשימה המלאה

שאל את הרב!