ראש השנה ושבת תשובה

ראש השנה ושבת תשובה

"מעלת עשרת ימי תשובה"

ראש השנה הוא יום הדין, שבו כל באי עולם עוברים לפני הבורא יתברך "כבני מרון", כדאיתא במשנה בראש השנה טז' ע"א. הכל נסקר ונבדק, כל מעשה וכל מחדל. מה ציפו ממנו ומה הגשים, מה הבטיח ומה מימש. וכן מובאים בחשבון: כל הייסורים, הצרות ועגמת הנפש, וכן - כל הפעולות המצוות והמעשים טובים, זכויות וחובות, דבר לא נשכח.

והמאזניים שנשקלים בהם כל הנ"ל - מאזני הצדק האלוקי הן. פעמים שמצוה אחת שוקלת כנגד עבירות רבות, כגון: אם נעשתה מתוך התגברות על היצר המפתה, כנגד הרגל, נגד החברה, מתוך שמחה וכיו"ב. ומאידך - יש עבירה שהיא שקולה כנגד כמה מצוות, וכמ"ש הרמב"ם בפ"ג מהלכות תשובה הלכה ב': ואין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות, והוא היודע היאך עורכין הזכויות כנגד העוונות. ובהמשך בהלכה ג', כתב: ומפני ענין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יום הכפורים יתר מכל השנה. ומסיים - ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו, ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין, עד שיאור היום, עכ"ל.

מבואר ברמב"ם שבעשרת ימי תשובה יש להרבות בצדקה במצוות ובמעשים טובים יותר מכל השנה. ובנוסף יש להעתיר בדברי תחנונים וכיבושין, וכמו שכתב הרמב"ם לפני כן בפ"ב הלכה ו' וז"ל: אעפ"י שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד, שנאמר: "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב", במה דברים אמורים ביחיד, אבל צבור כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הם נענין, שנאמר: "כה' אלוקינו בכל קראינו אליו", עכ"ל.

המפרשים מסבירים "דרשו ה' בהמצאו" - בלימוד תורה ובקיום מצוות. "קראוהו בהיותו קרוב" - בתשובה ובתפלה מעומק הלב.

ולכאורה קשה: הרי כל העשרה ימים שמראש השנה ועד יום הכפורים, הם ימי דין, כנודע. ואיך אם כן הם מסוגלים לצעקה ותשובה ורחמים, יותר מכל ימי השנה כלשון הרמב"ם?

בס' "יערות דבש" לגאון רבי יונתן אייבשיץ זצ"ל ח"א דרוש ו', תירץ כך: איתא בגמ' עבו"ז ג' ע"ב - שהקב"ה בשלוש שעות ראשונות של היום יושב ועוסק בתורה, שלוש שעות שניות יושב ודן את כל העולם כולו. והימים נקראים ימי דין אף בג' שעות שעוסק בתורה, דתורה כתיב ביה אמת, ואין הקב"ה עושה לפנים משורת הדין. נמצא שכל הימים במשך כל השנה כולה הצעקה קשה להתקבל, דבשעת הדין אין רחמים, ואחרי שנגמר הדין, אין כבר על מה לבקש כיון שהדין נגמר. אמנם בעשרת ימי תשובה, אין הדין נגמר ככל יום, כי מתחלת ראש השנה ועד סוף יום הכפורים, כל הדין תלוי בספק, ובינונים - תלויים ועומדים, ולכך יפה אז הצעקה, כי עדיין לא נגמר הדין כלל, והכל תלוי ברפיון. וידוע מחוק ונימוס הדין, כי אין לדיין כלל לכעוס על שום בעל דין, תוך משא ומתן של הדין, כדי שלא יסתמו טענות של בעל הדין, וגם אולי מתוך הכעס יצא משפט מעוקל, כאומרם (בספרי פ' מטות אות מח') בא לכלל כעס בא לכלל טעות. אבל לאחר גמר הדין יכול הדיין לקנטר לבעל הדין, העושה עוול, ולכעוס עליו באף וחמה כראוי. וכן עושה הקב"ה בדין של מעלה, למען ילמדו הדיינים ממנו וכן יעשו, ולכך בעת עיסוקו בדין כביכול, אף כי רבו עונות כחול, לא יכעוס כלל, ומאריך אפו, והוא תהלתו, למען ישפוט צדק ולא עולתה בו.

לפי זה, בכל ימות השנה שיש בהם גמר דין, בשאר שעות היום ה' כועס. אבל בעשרה ימים אלו, שאין בהם גמר דין כלל, אין הקב"ה כועס כלל, כנימוס היושר - שאין לכעוס באמצע הדין. ולכך ימים אלו הם ימי חפץ וימי רצון לה', אף כי הם ימי דין. וע"ש שהאריך לבאר, כי בעשרה ימים אלו היה מעשה בלעם ובלק, והיה מחכמת ה' וחסדו, שהזדמן שבלעם יבוא לקלל, דוקא בימים אלו שבין כסא לעשור, והוא חשב כי ימים אלו עלולים לעורר דין, מהיותם ימי דין, ונכזבה תוחלתו, שבימים אלו לא זעם ה' ולריק יגע מהטעם הנ"ל, והיה סופו שדיבר טוב על ישראל, כמו השטן ביום הכפורים אשר תהלות ישראל יספר.

לאור ביאור נפלא זה, עלינו להעריך ולנצל כל דקה וכל רגע פנוי מימים אלו, כי יקרים הם מאד!

עוד במעלת ימים קדושים אלו, שבין כסא לעשור, כתוב בס' "קרבן מנחה" להגה"ק רבי יעקב חאגיז זיע"א (בעל שו"ת "הלכות קטנות" סי' שמו') חידוש נפלא: נאמר בפסוק - "חזקו ואמצו אל תיראו ואל תערצו מפניהם כי ה' אלקיך הוא ההולך עמך לא ירפך ולא יעזבך" (דברים לא' ו'), שאלני נכדי נבון וחכם כה"ר שלמה בן חביב נר"ו - מדוע הפסוק פתח בלשון רבים "חזקו ואמצו...", וסיים בלשון יחיד "הוא ההולך עמך לא ירפך ולא יעזבך"?

השבתי לו: דאמרו בילקוט שמעוני תהלים רמז תתנ"ה, על הפסוק: "פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפילתם" (תהלים קב' יח') - ד"א פנה אל תפלת הערער א"ר יצחק כלפי דורות אמרו, שאין להם לא כהן ונביא ולא בית המקדש שיכפר, אלא התפלה נשתיירה להם שהם מתפללים אותה בר"ה וביוה"כ, אל תבזה אותה מהם, הוי ולא בזה את תפלתם: והנה מבואר בגמרא יבמות מט' ע"ב, שתפלת הציבור מתקבלת לרצון בכל זמן, ותפילת יחיד נשמעת רק בעשרה ימים שמראש השנה ועד יום הכפורים. אמנם יש המצאה ועיצה שגם תפילת היחיד תהיה נשמעת בכל זמן, והוא שיתפלל עם הציבור בראש השנה ויום הכפורים, ויאמר: "קבל צלותין ובעותין בעידן עקתין", ואז תתקבל גם תפילת היחיד בכל עת שיתפלל אל הקב"ה, מכח התפילה שנשתייר מתפילת הרבים באותם עשרת ימי תשובה כיון שרבים היו, וביקשו על תפילת היחיד שתקובל בכל זמן, ולא בזה את תפילתם.

וזה שאמר: "חזקו ואמצו..." - בתפילת הרבים, כי אחר כך "לא ירפך ולא יעזבך" - גם כשתהיה יחיד. וזוהי גם כוונת הכתוב בתהלים (נה' יט'): "פדה בשלום נפשי מקרב לי, כי ברבים היו עמדי".

וכ"פ השו"ע בסי' תר"ב סעיף א', וזו לשונו: בכל הימים שבין ר"ה ליוה"כ מרבים בתפילות ותחנונים. ובסימן תר"ג סעיף א' כתב בזו הלשון: אף מי שאינו נזהר מפת של כותים בעשרת ימי תשובה צריך ליזהר.

והרמ"א הוסיף: ויש לכל אדם לחפש ולפשפש במעשיו ולשוב מהם בעשרת ימי תשובה, וספק עבירה צריך יותר תשובה מעבירה ודאית, כי יותר מתחרט כשיודע שעשה משאינו יודע, ולכן קרבן אשם תלוי הוצרך להיות יותר ביוקר מחטאת, ע"כ.

המהרח"ו זצ"ל כ' בשערי קדושה שער א' ששורשי העבירות הן: גאוה, ותאוה, שיחה אסורה ועצבות. ואלו אבות הטומאות ומאבות יצאו תולדות ע"ש באורך. וסימנם  ו"תגע"ש ותרעש הארץ".

והחיד"א כתב בברכי יוסף סימן תר"ג אות ג' שבעלי המוסר כתבו שיש ליזהר לשמור: ברית הלשון, וברית המעור, וברית העינים. וסימנם  "ונפש כי תמעול מע"ל בה' ", והובא בכה"ח שם אות ז'. ובאות י"ב כתב בשם ה"מחזיק ברכה" אות ב'- ראיתי אנשי מעשה דבהתבודדם בימי התשובה היו גומרים על איזה גדרות וסייגים וכותבים בספר. ולשנה אחרת משגיחים אם עלתה להם שנה במשמרת הטהרה ומוסיפים. ומ"מ יזהר שלא יקבל עליו שום גדר בנדר פן יכשל, רק יתנה שהוא בלא סרק נדר.

והמשנה ברורה שם סק"ב כתב: באלו הימים יעשה כל אדם כדעת הזוהר, שישוב קודם שישכב, ויתאונן על חטאיו ויפשפש במעשיו. ועיין ב"יערות דבש" ח"א דרוש א', כי ז' ימים שבין ר"ה ליום הכיפורים הם נגד ז' ימי השבוע, ובכל יום יעשה תשובה על אותו יום. דרך משל: ביום ראשון יעשה תשובה על מה שחטא כל ימיו ביום ראשון, וכן ביום ב', וכן כל ז' ימים, עכ"ל. ומקורו טהור בכתבי  המהרח"ו בשה"כ בענין ראש השנה צ' ע"ג ד"ה עוד יחוד ג'- א"ל ה"ר משה גאלאנטי ששמע ממוז"ל: שאם האדם יתענה בז' ימים שבין ר"ה ליוה"כ, ויעשה בהם תשובה גמורה, כל יום מהם מכפר על כל העוונות שחטא כל ימיו, ביום שכיוצא בו, עכ"ל.

כמה נפלאים ומיוחדים עשרה ימים אלו במעלתם ובסגולתם כנ"ל, שיש בכוחם גם לתקן את העבר באופן מיידי כלשון הרמב"ם, וגם להשפיע על כך שנצא זכאים בדין, וגם להשפיע עלינו ברכה והצלחה וכל טוב, לכל השנה כולה.

מסופר על הגאון הצדיק רבי חיים פרידלנדר זצ"ל, המשגיח בישיבת פוניבז', חש כאב בשיניו. פנה אל הרופא, וזה לא מצא דבר. עשה לו צילום, ונתגלה גידול ממאיר בלסת, ה' ישמרינו. החלה דרך ייסורים של טיפולים, ניתוח והקרנות - וכל אלו לא הועילו, רחמנא ליצלן. מה היתה תגובתו של המשגיח, כששמע את הידיעה הנוראה? לא אמר אלא זאת: "ייתכן, שבתפילה נרגשת יותר בראש השנה הייתי יכול לחסוך זאת..." יה"ר שנזכה כולנו לנצל ימים קדושים אלו כנ"ל, ונזכה כולנו לכתיבה וחתימה טובה, אמן.

בעהשי"ת, נאמר עוד רמז נפלא לכבוד ראש השנה אשר הוא ראש לעשרת ימי תשובה, אשר התשובה בהם מקובלת ורצויה ביותר ובכוחה לכפר על כל עוונות האדם שחטא כל ימיו עיין שעה"כ דף צ ע"ג ושו"ת "דעה והשכל" ח"ו סימן יז מה שכתב בזה וזה לאפוקי חלק מהפוס' שהעתיקו מה"יערות דבש" שמכפר רק על העוונות של השנה הקודמת (עיין חזו"ע ימים נוראים הלכות עשרת ימי תשובה) דליתא שהרי מפורש בשעה"כ שהכפרה היא על כל ימי האדם והנה מבואר ביומא דף פו. "אמר רבי לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר "שובה ישראל עד ד' א-לקיך..." (הושע יד, ב) ודע שאם נכתוב "כסא הכבוד" בריבוע

יצא בגי' = 713  כמנין תשובה = 713

ורמז נפלא זה בא להורות שכך היא דרכה של התשובה לעולם להיות מוסיף והולך ולעולם לא להיחלש ולעצור ח"ו עד אשר מגיעים להדבק בא-לקים חיים לנצח נצחים אשר אותה אנו מבקשים ומתחננים יהי רצון שנזכה לזה.

מתפלל ודורש שלומכם וטובתכם כל הימים

ומברכם בברכת שנה טובה ומבורכת, שיתמלאו ויתגשמו כל משאלות לבכם לטובה ולברכה להגדיל ולהרבות כבוד שמים באהבה ונזכה לגאולה קרובה ושלמה מהרה ברחמים או"א.

הצב"י שקד בוהדנה ס"ט

 

שנה טובה ומבורכת, ושבת שלום ומבורך!

מתפלל ודורש שלומכם וטובתכם כל הימים,

הצב"י שקד בוהדנה, ס"ט.

תגובות למאמר

הגב למאמר

בלחיצה על פרסם תגובה אני מאשר כי קראתי את התקנון