פרשת תרומה

בסיעתא דשמיא

משיעוריו של מורנו ורבנו הרב שקד בוהדנה הי"ו שליט"א

"דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה וגו'" [פרק כה' פסוק א']

בסוף פרשת משפטים בפרק כד' פסוק ז' כתוב- "ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע", ומיד בפרשה שלנו כתוב "ויקחו לי תרומה" ויש לבאר מה עניין הסמיכות בין "נעשה ונשמע", לבין "ויקחו לי תרומה"

ומסביר זאת בספר 'אמרי אברהם' על פי משל לאדם שרוצה לבנות בית כנסת, או מקוה וכד', ואותו אדם אוסף צדקה למטרה זאת, ע"י שפונה לאנשים ומבקש מהם לתרום עבור בית הכנסת, וכל האנשים אשר נדבה לבם אותם תורמים, אבל אם אותו אדם יבוא ויבקש כסף, ולא יאמר לאיזה מטרה צריך כסף זה, אלא רק יבקש מאנשים תתרמו ואיני אומר לכם לאיזה מטרה, הרי זה יעלה חרס בידו, ואנשים לא יתרמו לו, שקודם צריך שיאמר לאיזה מטרה צריך כסף ולאחר מכן אנשים  יתרמו.

עם ישראל אמרו- 'נעשה ונשמע', דהיינו קודם אנחנו נעשה בלי לשאול שאלות, ורק לאחר מכן נשמע למה היינו צריכים לעשות כך, ככה קבלו עליהם עם ישראל, וכיוון שכך אמרו ישראל, אמר הקב"ה שהוא צריך לבחון אותם, האם הם באמת יקיימו מה שהם קבלו על עצמם, לכן הקב"ה מצווה את משה לקחת תרומה מעם ישראל, ולא מגלה להם לאיזה מטרה, אלא אומר להם רשימה של דברים כמ"ש בהמשך הפסוקים- "וזאת התרומה אשר תקחו מאתם, זהב וכסף ונחשת ותכלת וארגמן ותועלת שני ושש ועזים וכו'.." ולא אומר להם לאיזה מטרה, אלא רק בסוף אחרי כל הרשימה כתוב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" שכל הדברים הם לצורך בניית המשכן, דהיינו קודם תתרמו ורק אחר כך אני יאמר לכם לאיזה מטרה, וזה היה נסיון בשביל עם ישראל, וברוך ה' עמדו בנסיון והביאו כל מה שצריך עד שמשה רבנו היה צריך להפסיק אותם מלהביא.

וזהו עניין הסמיכות בין- 'נעשה ונשמע' לבין 'ויקחו לי תרומה' וזאת כדי לבחון היעמדו דבריהם אם לאו.

מעשה היה ברבי שמואל סלנט שהיה רבה של ירושלים, שבזמנו היתה שכונה אחת בירושלים שלא היה שם מקוה טהרה, ונשים שהיו צריכות לטבול היו צריכות לצאת מחוץ לשכונה, ובאותו זמן זה היה סכנה לצאת מחוץ לשכונה, היו לסטים והיו גוים שהיו מצרים ליהודים, והיה חשש שמחמת הקושי לטבול, יהיו נשים שיוותרו על הטבילה ח"ו, כשראה רבי שמואל כך, פנה לראשי הקהל ולגבאים של השכונה ואמר להם שחייבים לבנות כאן מקוה, לכן צריך לאסוף את כל הכספי צדקה שתרמו במשך השנים ולבנות את המקוה, שאלו את הרב כמה העלות של המקוה, ואמר הרב הסכום כך וכך, אמרו הגבאים שבכל הקופות צדקה שבשכונה יש אולי עשירית ממה שצריך בשביל המקוה, כששמע הרב כך אמר, טוב אני הולך לעשיר פלוני, אמרו לו הרב מדוע תלך לעשיר קמצן זה, וכי אין הרב יודע שעשיר זה לא תורם לשום דבר לעולם, כמה ניסינו במקרים נוראיים שהיינו חייבים כסף, ופנינו אליו, ואפילו פרוטה לא קיבלנו ממנו, מדוע רבה של ירושלים יטריח עצמו ללכת עד אליו? אמר הרב בכל זאת, אני הולך אליו, הלך הרב, הגיע לפתח ביתו, דפק על הדלת, ואותו עשיר נדהם לראות את הרב ניצב בפתח ביתו, וישר הכניסו לביתו בכבוד גדול, ושאל את הרב מה רצון הרב, ואמר הרב, שבשכונה אין מקוה, וצריך כסף בשביל לבנות מקוה ואמר העשיר לרב, וכי אין הרב יודע שאין אני תורם לאף אחד, ומדוע הרב הטריח עצמו לחינם לבוא עד לפה, השיב הרב שאין הוא מבקש ממנו כסף, אז תמה העשיר ושאל אם כן מהו רצון הרב, השיב לו הרב כך- לאחר מאה ועשרים אחרי שתפטר מהעולם, תבוא לבין דין של מעלה, ושם יגידו לך שבשכונה שלך לא היה מקוה, והיה לך אמצעים לעזור ולבנות את המקוה, ומדוע לא תרמת כסף למקוה? ואז אתה תטען, שאף אחד לא פנה אליך, לכן אני באמתי לסתום את פיך ליום הדין! שלא תוכל להגיד שלא ידעת, כי אני הודעתי לך, קם הרב ובא לצאת מהבית, העשיר נזדעזע כולו, ומיד אמר לרב שייקח את המפתחות, וילך לכספת שלו ויוציא כמה כסף שהוא צריך, אמר הרב תודה רבה, ולקח את הסכום הנדרש לבניית המקוה, ומאותו יום העשיר הנ"ל נפתח לבו לתרום מכספו לכל אשר צריך, עד שאפילו בנה בתים בירושלים ותרם אותם למשפחות של לומדי תורה, שיוכלו ללמוד בלי טרדות, והפך העשיר הנ"ל להיות מהתורמים הגדולים ביותר בירושלים.

בעניין הנ"ל בסמיכות בין 'נעשה ונשמע' לבין 'ויקחו לי תרומה' יש מסבירים כך- אם היינו רוצים לבנות היום את בית המקדש, נגיד והיה אפר פרה אדומה הרי שזה אפשרי מבחינה מציאותית, יש את כל האמצעים לכך, רק מה הבעיה, שצריך לשכנע את הקב"ה לבוא ולשכון שם, וזה לא כל כך פשוט, שהרי צריך אחדות שלימה בין כל עם ישראל בשביל כך, וזה יוכל לעשות רק מלך המשיח בב"א, לכן בשעה שעם ישראל כולם ביחד, אמרו 'נעשה ונשמע', כאיש אחד בלב אחד, מיד כתוב 'ויקחו לי תרומה', שכשיש אחדות בין עם ישראל אפשר לבנות את בית המקדש.

ועוד מסבירים על פי הגמרא בעירובין דף סה' שאומרת- בשלושה דברים אדם ניכר- בכוסו, כיסו וכעסו, בכוסו הכוונה בשעה שאדם שותה קצת יין ומאבד את צלילות הדעת, אז ניכר האדם, אם לא מבזה אנשים ח"ו וכד' אלא מדבר דברי תורה וכו' בכיסו הכוונה בממון שלו, אם נושא ונותן באמונה, ותורם לחבריו בשעת צרה וכו' ובכעסו- בשעה שהוא כועס, אם מצליח לשלוט בכעסו, או שחלילה מתמלא בכעס ולא שולט בעצמו עד שהגמרא בנדרים דף כב' אומרת "כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו". לכן בשעה שאמרו עם ישראל 'נעשה ונשמע', רצה הקב"ה לבחון אותם בכיסם- בממונם, לכן מיד כתוב "ויקחו לי תרומה".

"ויקחו לי תרומה"

שואלים המפרשים, למה כתוב 'ויקחו' לי תרומה, לכאורה צריך לומר 'ונתנו' לי תרומה, ומסבירים, שהרי "לה' הארץ ומלואה" הכל שייך לקב"ה וכי אפשר להביא לו משהו? אלא תיקחו משלי ותביאו לי לכן כתוב 'ויקחו' לי תרומה.

ועוד מסבירים שהרי אדם שנותן להקב"ה הוא מקבל חזרה ועוד יותר, "זורע צדקות מצמיח ישועות"- ע"י הצדקה אדם זוכה לישועות, אומר בעל הטורים בפרשת כי תשא, שלכן את המילה 'ונתנו' אפשר לקרוא גם מההתחלה לסוף וגם מהסוף להתחלה, לומר לך שאדם שנותן לקב"ה אז בעצם הוא מקבל חזרה את מה שנתן, לכן כתוב 'ויקחו' לי תרומה, שאדם שנותן לקב"ה אז באמת הוא לוקח.

מסופר על האדמו"ר מספינקא שפעם בא להתארח באיזה עיירה, והרבי עשה קבלת קהל, ובאו המוני אנשים לקבל את ברכותיו של הרבי שהיו ידועות בכוחן  ובעוצמתן, כל אחד שהיה נכנס לרבי היה מספר לו את צרותיו ובמה הוא צריך ישועה, והרבי אמר לו לתת סכום כסף בתמורה לברכותיו, ולפעמים זה היה אפילו סכומים גדולים, אבל אנשים שידעו את כח הברכות של הרבי, לא נמנעו מלהביא אפילו סכומים גדולים, וכך נכנסו אחד אחד, עד שסיימו כולם לקבל את ברכתם, ואז הרבי עשה סעודה גדולה לכל החסידים, ישבו, אכלו, שתו, דברו דברי תורה וכו', והגיע ברכת המזון, והרבי היה מכובד בזימון, זימן הרבי והחל לברך ברכת המזון, והנה הרבי מגיע לברכה השלישית ואז אמר הרבי בקול גדול, ובדבקות נפלאה ובניגון מיוחד- "ואל תצריכנו לידי מתנות בשר ודם, ולא לידי הלוואתם", שמע זאת אחד החסידים וחשב בליבו- בטח, אחרי שהרבי לוקח כסף מכולם אז מתפלל שלא יצטרך לידי מתנות בשר ודם.. ולאחר שהרבי סיים ברכת המזון, הרגיש הרבי במחשבותיו של אותו חסיד, ואז אמר להם- רבותי, אתם יודעים למה אמרתי בכזאת דבקות את המילים "ואל תצריכנו לידי מתנות בשר ודם ולא לידי הלוואתם"? מיכוון שהרי הקב"ה אוהב את התפילות שלי, והוא עונה לברכות שלי ולכן אנשים זוכים לישועות, והכסף שאני לוקח מהאנשים זה לא בגדר 'מתנה', אלא זה בגדר 'מקח וממכר', שהרי הם משלמים לי ואני מברך אותם והם זוכים לישועה, אבל לפעמים, הישועה מתעכבת מלבוא, לפעמים חודש, ולפעמים חודשיים, ואז יוצא שהכסף שהם נתנו לי זה בגדר הלוואה, עד שהישועה תגיע, ולפעמים יש גזרה משמים שבכלל לא תבוא הישועה, ואז יוצא שהכסף שנתנו לי זה בגדר מתנה, ועל זה אני מתפלל לקב"ה- "ואל תצריכנו לידי מתנות בשר ודם ולא לידי הלוואתם" שהכסף שנותנים לי לא יהיה בגדר הלוואה, וגם לא יהיה בגדר מתנה, אלא אנא רבונו של עולם ענה לתפילות שלי ולברכות שלי באותו זמן שאני מתפלל.

ובעניין זה כתוב בספרי חסידות שיש צדיקים שבאים אליהם כל מיני אנשים לקבל ברכות, ולפעמים הצדיקים רואים שנגזרה על האדם איזה גזרה קשה, כזאת או אחרת, ולכן הם מבקשים ממנו סכום כסף לצדקה, וכך הם פודים את נפשו מאותו צרה שהיתה צריכה לבוא עליו, ועל זה אומר דוד המלך בתהילים- "הנה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב", דהינו שהצדיק לוקח מהאדם מעות, ואז הוא מכניס את האות ע' בתוך המילה 'מות' ונהיה 'מעות', ע"י שהצדיק לוקח כסף פדיון מהאדם הוא הופך את המילה 'מות' ל'מעות', וזהו- 'הנה עין ה' אל יראיו' דהינו שהצדיק לוקח את ה'עין'- את האות ע', 'להציל ממות נפשם' שהוא מכניס את האות ע' בתוך המילה 'מות', ונהיה 'מעות', ואז מתמתק הדין מעל האדם.

"ויקחו לי תרומה"  

אומר רש"י- 'לי'- לשמי.

ומסבירים לשמי- לצורך בית המקדש. וזהו על פי הגמרא במסכת פסחים דף נ' שאומרת, "לא כשם שאני נכתב אני נקרא, נכתב בהוי"ה ונקרא באדנות" אבל יש מקום אחד שבו צריך לקרוא שם הוי"ה ממש ככתבו, וזהו בבית המקדש, לכן אומר רש"י- לי פרושו לשמי, דהיינו שעם ישראל יביאו תרומה לצורך בניית בית המקדש ששם אפשר לקרוא את שם הוי"ה ככתבו, 'לשמי' ששם יוכלו לקרוא את שמי כפשוטו.

 

בעניין מצות הצדקה, אומר רבנו האר"י זצוקללה"ה שע"י מצות הצדקה נעשה יחוד בשם הוי"ה ברוך הוא, ונעשה כך- הפרוטה כנגד האות י', והיד הנותנת כנגד האות ה', והזרוע של האדם הנותן כנגד האות ו' והיד של העני המקבל כנגד האות ה', וכך ע"י הצדקה נעשה יחוד בשם הוי"ה ברוך הוא.

אומר שלמה המלך- "עשיר ורש נפגשו, הוי"ה עושה גם שניהם"- והפרוש הפשוט הוא- שהקב"ה עשה את זה עשיר ואת זה עני, והמקובלים מסבירים, 'עשיר ורש נפגשו-' שעשיר נותן צדקה לעני- 'הוי"ה עושה גם שניהם'- שע"י הצדקה נעשה יחוד בשם הוי"ה ברוך הוא.

מסופר על רבי מאיר מפרמישלאן, שפעם ראו אותו החסידים יושב על שולחנו, ולפתע מגיעה אישה ומבקשת מהרב צדקה, והרב העביר כסף מידו אחת לידו השניה והניח על השולחן, והאישה לקחה והלכה, תמהו החסידים ושאלו את הרבי מדוע הרבי העביר את הכסף מידו אחת לידו השניה ורק אז הניח על השולחן, ענה להם רבי מאיר מפרמישלאן, שהגמרא בקידושין, דף פב' אומרת "כל שעסקיו עם הנשים לא יתייחד עם הנשים" ולפי הפשט פרושו- אדם שיש לו מלאכה שיש שם נשים, צריך להיזהר לא להתייחד עמהם, אפילו עם הרבה נשים אסור להתייחד- שליבו גס בהם. אבל רבי מאיר הסביר את זה כדרכו בקודש, וכך אמר להם- שהוא דרכו בכל מעשה שלו לכוון לייחד את שם הוי"ה ברוך הוא, וכשמגיעים אליו עניים הוא נותן להם צדקה ומכוון לייחד את שם ההוי"ה כנ"ל, אבל עכשיו שהגיע אישה, הגמרא אומרת- כל מי שעסקיו עם הנשים לא יתייחד עמהם, דהיינו שלא יעשה עם אישה יחוד בשם הוי"ה, וזה בגלל הגמרא בברכות דף סא' שאומרת- "יד ליד לא ינקה, כל המרצה מעות מידו לידה כדי להנות מיופיה, אפילו יש בידו תורה ומעשים טובים כמשה רבינו ע"ה לא ינקה מדינה של גהנם" לכן, אמר להם רבי מאיר, שהוא חשב כיצד יעשה יחוד בשם הוי"ה, ועלה לו רעיון להעביר מידו אחת לידו השניה במקום היד של העני ואז כבר נעשה יחוד בשם הוי"ה ברוך הוא, ויכל להניח הכסף על השולחן שתיקח אותו האישה..

וכך גם נפסק להלכה, שאם אדם נמצא ב- 'ויברך דוד' בתפילת שחרית, ואין עני, ואין גבאי צדקה, אז יתן את הפרוטות מידו אחת לידו השניה ואז ישים את הכסף בקופת צדקה.

מספרים על אחד מגדולי האדמורי"ם שהיה אוסף צדקות לעניים, אמרו לו החסידים- רבי למה אדם גדול כמוך צריך להסתובב ברחובות בשביל מצוה קטנה זו לאסוף צדקות לעניים, יש אנשים אחרים שיעשו זאת, אמר להם הרבי, שהוא כל הזמן חושב לעצמו איך זה ש-ה' יתברך זיכה אותי הקטן למצוה כל כך גדולה- להיות גבאי צדקה, לאסוף כסף לעניים, ואתם אומרים לו, איך הוא הגדול עוסק במצוה קטנה זו, ובדיוק להפך! שאדם צריך להקטין עצמו ולייקר ולהגדיל ולהעצים את המצוות היקרות.

ומסופר עוד בעניין הצדקה על רבי פסח, שהיה אביו של רבי צבי אלימלך מדינוב, שפעם לא היו בתי ספר, והיו רגילים לשלוח את הילדים למלמדים שילמדו אצליהם במשך תקופה מסויימת ואחרי זה יחזרו הילדים לביתם, ורק העשירים הגדולים היו שוכרים מלמד ומביאים אותו לביתם שילמד את בנם תורה, והמלמד היה חי אצלם, אוכל, שותה וישן בביתם, ורבי פסח היה עני מאוד באותו זמן, והחליט רבי פסח ביחד עם אשתו, שהוא ילך וישכיר עצמו אצל אחד העשירים וילמד את בנו תורה במשך כמה שנים, וכך יאסוף כסף ומזה יהיה להם כסף לחיות ולשלם עבוד מלמד לבנם- רבי צבי אלימלך, וכך עשה, והתארח אצל אחד העשירים, ולימד את בנו, וכך אסף כסף, והנה רבי פסח שם לב שאותו עשיר היה קמצן גדול, וכל אחד שבא לבקש כסף הוא דוחה אותו בשני ידיים, לא יכל לסבול זאת רבי פסח, ואמר לעשיר שמכאן והלאה כל אחד שבא לבקש כסף שיתן לו ויוריד את זה מהמשכורת שלו, ענה העשיר אין בעיה, וכך היה שכל אחד שבא לבקש כסף, נתן לו העשיר בשמחה רבה, והוריד מהחשבון של רבי פסח, והנה עברו השנים ונגמר הזמן שרבי פסח היה צריך ללמד את בנו, ישבו העשיר ורבי פסח ביחד ועשו חשבון כמה משכורת מגיע לרבי פסח, ובדקו וחשבנו את כל הצדקות שנתן העשיר וכל מה שמגיע לרבי פסח עבור הלימוד, ובסוף יצא שכל הכסף של רבי פסח ניתן לצדקות ועוד הוא חייב לעשיר חמש זהובים, יצא רבי פסח בפנים קצת נפולות חזרה לביתו, וחשב מה יגיד לאשתו, הרבה שנים הוא יצא בשביל לחסוך כסף ובסוף חזר עם חובות, תוך כדי כך נכנס רבי פסח לבית המדרש ללמוד תורה קצת לפני שחוזר לביתו, והנה בנו רבי צבי שהיה אז בן תשע שנים ראה אותו ושמח וקרא לו- אבא! אבא! והלך לאמא ואמר לה אמא! אבא הגיע! ולא היה ברירה ויצא רבי פסח עם הבן שלו לכוון הבית, והנה הם הולכים ופתאום מגיע כרכרה עם סוסים וצעק אליו רבי פסח! הגיע אליך דואר, וזרק את המעטפה לרבי פסח, ושאלו רבי פסח מי אתה? ממי זה? אבל הכרכרה נסעה ונעלמה, פתח רבי פסח את המעטפה והנה הוא רואה סכום כסף גדול, והתחיל לספור ומצא שזה בדיוק אותו הסכום שהיה מגיע לו אצל העשיר, ועוד החמש זהובים, שמח רבי פסח ונכנס לביתו שמח וטוב לב והראה לאשתו את הכסף, ושמחו שניהם, והנה לימים הגיע פסח, ליל הסדר, וישב רבי פסח עם משפחתו ועשו את כל הסדר של ההגדה וכו' עד שהגיעו להלל, ב"שפוך חמתך", שהמנהג לפתוח את הדלת, אז פנה רבי פסח לבנו רבי צבי שיפתח את הדלת, קם רבי צבי ופתח את הדלת ואמר אבא! אבא! הנה האיש שנתן לנו את המעטפה! ומיד נעלם האיש.. וכך הבינו שאליהו הנביא זכור לטוב הוא זה שנתן להם את המעטפה, בזכות הצדקות המרובות של רבי פסח.

ומסופר עוד על רבי מאיר שפירא מלובלין שפעם בא לאיזה עשיר קמצן, ואמר לו העשיר בשביל מה באת? וכי אינך יודע שאני לא תורם לצדקות, חבל שטרחת! אמר לו רבי מאיר שהוא לא בא לבקש צדקה אלא הוא בא לביקור חולים, אמר לו העשיר מי הגיד לרב שאני חולה? אני בריא, אמר לו רבי מאיר שלמה המלך הגיד שאתה חולה כמ"ש- "ראיתי רעה חולה תחת השמש- עושר שמור לבעליו לרעתו", התבייש העשיר ואמר טוב, תודה רבה, אז עכשיו הנך יכול לילך, אמר לו רבי מאיר אבל חז"ל אמרו שכל המבקר את החולה נוטל אחד משישים מחוליו...

כתוב במדרש שמות רבה פרשה לג' אות א'- "ויקחו לו תרומה", זהו שכתוב- "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו". ויש להבין מה הקשר בין הדברים, ומסבירים כך- יש אנשים שתורמים כספים לצדקה, ויש אפילו שתורמים המון כסף לצדקה, ומחזיקים ישיבות וכוללים וכו', אבל מצד שני הם מזלזלים קצת בשאר המצוות, ולא קובעים עיתים לתורה, וחושבים שבגלל שהם תורמים כל כך הרבה אז זה מספיק וזה זכות גדולה שתעמוד להם ואין הם צריכים יותר מזה, על זה אומר המדרש, "ויקחו לי תרומה זהו שכתוב כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו" זאת אומרת אע"פ שאתם תורמים לצדקה, צריך לקיים גם את כל שאר חלקי התורה הקדושה, ולקבוע עיתים לתורה וללמוד בעצמך תורה שזו היא הזכות הגדולה ביותר שיש בעולם, ללמוד תורה, שעל לומדי תורה נאמר- "עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו".

תגובות למאמר

הגב למאמר

בלחיצה על פרסם תגובה אני מאשר כי קראתי את התקנון