פרשת תזריע-מצורע

 

בסיעתא דשמיא

משיעוריו של מורנו ורבנו הרב שקד בוהדנה הי"ו שליט"א

פרשת תזריע מצורע

"אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים וגו'" [פרק יב' פס' ב']

גילוי שכינה

מובא בשם הרבי מקוצק דבר נפלא- לכאורה קשה, מדוע האשה לאחר שיולדת היא טמאה? הרי היא יולדת נשמה של עם ישראל ! ומביאה חיים לעולם! ולחידוד השאלה, מבואר בכל מקום שטומאה נגרמת כתוצאה של סילוק חיים וירידת מדריגה, ואילו הכא בהבאת חיים איירי, א"כ מה הגורם לאשה להטמאות?

ומתרץ- בשעה שהאשה כורעת לילד, זוכה לגילוי שכינה עצום ונורא, וזוכה ע"י כך למעלה גדולה מאוד, ולאחר הלידה האשה חוזרת למדרגתה הראשונה שלפני הלידה, ומעצם כך שעלתה למדרגה גדולה ועצומה של גילוי שכינה ואחר כך חזרה למדרגה הרגילה שלה, מזה היא מקבלת את הטומאה, וזו היא ירידת המדרגה !

 

מעלת הצדקה

איתא בגמ' גיטין ז' ע"ב על הפסוק "ועניתיך לא אענך עוד" [נחום א' יב'] – 'ועניתיך' אמר מר זוטרא אפי' עני המתפרנס מן הצדקה יעשה צדקה 'לא אענך עוד', תני רב יוסף שוב אין מראין לו סימני עניות.

דהיינו כוונת הגמ' היא שעני המתפרנס מן הצדקה, אם רוצה לצאת מהעניות שלו, יתן צדקה וע"י כך שוב לא ידע יותר עניות.

וכך יש מסבירים את כוונת הפסוק- "אשה כי תזריע וילדה זכר"-

זכר הוא בחינת 'משפיע', ואשה היא בחינת 'מקבל', כעת עני המתפרנס מן הצדקה, הרי הוא בחינת אשה, שהרי מקבל הוא מאחרים ואין לו מעצמו כלל, ובשביל לצאת מעניותו ולהפוך לבחינת זכר צריך לתת צדקה כמ"ש לעיל בגמ'.

וזהו כוונת הפסוק- 'אשה'- בחינת עני, 'כי תזריע'- שיתן צדקה לאחרים כמ"ש "זרעו לכם צדקה", 'וילדה זכר'- דהיינו שאותו עני יהפוך להיות בחינת זכר, בחינת משפיע, שלא יזקק יותר לאחרים, אלא להפך שיהיה לו גם להשפיע ולתת לאחרים.

וכן אומר ה"חתם סופר" – אשה שרוצה ללדת בנים זכרים, שתדבוק במידת הצדקה, כדמצינו אצל שרה אמנו ואצל האשה השונמית, שע"י שהיו דבוקים במדת הצדקה זכו לבנים זכרים.

 

"וביום השמיני ימול בשר ערלתו" [פרק יב' פסוק ג']

שמינית שבשמינית מן הגאווה

איתא בגמ' סוטה דף ה' ע"א- ת"ח צריך שיהיה בו שמינית שבשמינית ממידת הגאווה.

שואלים המפרשים וכי יש כלי מדידה למדוד שמינית שבשמינית מהגאווה? כיצד נדע לשער בדיוק עד כמה מותר מהגאווה ועד כמה אסור?

נאמרו בזה כמה תרוצים, ובכללם אומר אדוננו הגר"א זצ"ל שכתוב אצל יעקב אבינו בפרשת וישלח בפרק לב' פסוק יא'- "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך" ואומר שם רש"י- נתמעטו זכויותי ע"י החסדים והאמת שעשית עימי.

וקשה שהרי איתא בגמ' ברכות י' ע"ב- כל התולה בזכות עצמו תולים לו בזכות אחרים, וכל התולה בזכות אחרים תולים לו בזכות עצמו, וכאן הרי יעקב אבינו תולה בזכות עצמו, שהרי אומר שנתמעטו זכויותיו ע"י החסדים והאמת שה' עשה עימו, דהיינו בזכות מעשיו, ומתרץ הגאון שאצל יעקב אבינו, מה שתלה בזכות עצמו זה על מה שהיה בעבר ובשביל להקטין עצמו, שהרי אמר שנתמעטו זכויותיו ע"י כך, ובאופן כזה שפיר דמי לתלות בזכות עצמו, שאין זה מביא לידי גאווה, אלא אדרבא ע"י זה מקטין עצמו יותר ויותר. ומה שאסור לתלות בזכות עצמו זהו על בקשות לעתיד, שיאמר לקב"ה עשה לי בזכות זו וזו שיש לי.

וזהו פרוש הגמרא ת"ח צריך שיהיה בו שמינית שבשמינית מן הגאווה, שפרשה זו- פרשת וישלח, היא הפרשה השמינית בתורה, ופסוק זה של קטנתי מכל החסדים, זה הפסוק השמיני בפרשת וישלח, וזהו שמינית שבשמינית, ות"ח צריך שיהיה בו 'גאווה' זו של יעקב אבינו, שתולה את חסדי ה' שעשה עימו בזכות זכויותיו, וע"י כך נתמעטו זכויותיו, וע"י כך מביא את האדם ליותר ענווה.

 

מצוות ברית המילה- המצווה היחידה ללא פניות כלל!

ויש מסבירים על פי הגמ' במנחות בדף מג' ע"ב- ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו עומד ערום אמר אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה וכיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו לאחר שיצא אמר עליה שירה שנאמר [תהילים יב-א] "למנצח על השמינית מזמור לדוד" על מילה שניתנה בשמיני

ומסבירים בעלי המוסר- 'בשעה שנכנס דוד לבית המרחץ' הכוונה שבא לעשות חשבון נפש ולרחוץ עצמו מכל מיני מחשבות ופניות שאינם טהורות, והתחיל לבדוק את לימוד התורה שלו, ולפי דרגתו העצומה מצא שם שמץ של פניות, וכן בדק את תפילותיו, ומצוותיו, ובכולם מצא פניות וכוונות שלא לשמה לגמרי, ולכן ראה עצמו ערום- שאין לו אפילו מצווה אחת שלימה ללא שום פניה, עד שנזכר במילה, שזו היא המצווה היחידה שנעשתה ללא שום פניה מצידו שהרי תינוק היה, ובזה שמל את בנו מגלה דעתו למפרע שניחא לו בזה שמלו אותו, כיוון שראה כך נתיישבה דעתו ואמר שירה.

ומסבירים שהרי יש שבע מצוות בני נח, והמצווה השמינית שבה נצטווה אברהם אבינו היא מצוות ברית המילה, ונתנה ליום השמיני, ולכן אומרת הגמ' ת"ח צריך שיהיה בו שמינית שבשמינית מן הגאווה, דהיינו שרק במצוות ברית המילה שהיא המצווה השמינית שנתנה ליום השמיני, מותר לת"ח להתגאות, שהרי מצווה זו עשה ללא שום פניה.

סעודת ברית מילה

מסופר על רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצ"ל סניגורן של ישראל, שלעולם לא היה מפסיד סעודה של ברית מילה, ואפילו שהיו יהודים שלא שמרו תורה ומצוות, היה הולך לסעודת ברית המילה שלהם, ופעם אחת שאלהו תלמידיו- מדוע כל כך חשוב לרב ללכת לכל סעודת ברית מילה, ועוד ניחא אם היה סעודות של שומרי תורה ומצוות, אבל הרב הולך גם לאלו שאינם שומרי תורה ומצוות?!

השיב להם הרב, שע"י שהולך לסעודות ברית מילה של יהודים, גם שאינם שומרי תורה ומצוות, ע"י כך מסנגר על עם ישראל בזה שאומר לקב"ה- רבונו של עולם, מעולם לא ראיתי יהודי שעשה עבירה, ולאחר מכן עשה סעודה על כך, אבל כן אני רואה יהודים, אפילו שרחוקים מתורה ומצוות, כאשר עושים מצווה- ברית מילה, לאחר מכן עושים סעודה גדולה לכבוד המצווה שזכו לעשות !

 

"ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם" [פרק יד' פס' לד']

'ונתתי'- לשון מתנה

שואלים המפרשים, הרי 'ונתתי' הוא לשון מתנה, וכי מתנה היא זו שיבוא נגע צרעת על הבית, ויצטרכו לנתוץ את כל קירות הבית ?

נאמר בזה שני תרוצים, אחד ע"פ הפשט, ואחד ע"פ הסוד.

על פי הפשט- אומר רש"י שם, שזו בשורה טובה שנגעים באים עליהם, לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם, במשך כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, ועל ידי הנגע נותץ הבית ומוצאן! ולכן שייך לומר על נגע הצרעת 'ונתתי'- לשון מתנה.

ועל פי הסוד- אומר הזוהר הקדוש בחלק ג' דף נ', שאותם הקירות היה בהם טומאה גדולה של כל העבודה זרה שעבדו שם הגויים, וגם שבנו אותם נבנו בכוונה רעה ולכן שרתה עליהם טומאה גדולה, ולכן הקב"ה הביא נגע צרעת על אותם הבתים כדי שישברו את אותם הקירות הטמאים, ויבנו בתים קדושים, ולכן שייך לומר 'ונתתי'- לשון מתנה, שזהו מתנה גדולה לשבור את הטומאה ולבנות בתים קדושים וטהורים לעבודת הבורא יתברך.

 

עבירות נהפכים לזכויות

ואפשר לקשר ולחבר את שני התרוצים יחד, על פי מעשה עם רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצ"ל, שפעם אחת ראה רשע גדול מאוד בעל עבירות חמורות, ואמר הרב לאותו רשע- אני מקנא בך! אותו רשע התפלא מאוד מדברי הרב, ושאלו מדוע הרב מקנא בי? השיב לו הרב, שהרי אם אדם חוזר בתשובה מאהבה, כל עוונותיו נהפכים לזכויות, ואתה רשע גדול שעשית עבירות כל כך חמורות, אם תחזור בתשובה, עוונותיך יתהפכו לזכויות, ויהיו לך זכויות כל כך גדולים ועצומים שאפילו לי אין אותם, שהרי מעולם לא עשיתי מעשים רעים כאלו, לכן אני מקנא בך !

וכך גם אפשר להסביר את עניין נתיצת הבתים שספגו טומאה מהגויים, שהרי בכל דבר בעולם יש ניצוצי קדושה שצריך לבררם ולתקנם, ולפעמים יש גם ניצוצות שנפלו למקומות מאוד נמוכים ושפלים, ולכן גם כאן בבתים הטמאים שבנו הגויים יש שם ניצוצי קדושה, וע"י נתיצת הבתים מתבררים הניצוצות ומתגלים מטמוניות ואוצרות גדולים ונפלאים מאוד !

וכך יתחברו וישתלבו זה בזה דברי רש"י הקדוש עם דברי הזוהר הקדוש.

 

 

מתפלל ודורש שלומכם וטובתכם כל הימים,

הצב"י שקד בוהדנה, ס"ט.

 

 

 

 

תגובות למאמר

הגב למאמר

בלחיצה על פרסם תגובה אני מאשר כי קראתי את התקנון