פרשת שמיני

בסיעתא דשמיא

משיעוריו של מורנו ורבנו הרב שקד בוהדנה הי"ו שליט"א

פרשת שמיני

 

"ויהי ביום השמיני קרא משה וגו'"- עניין היום 'השמיני'

שבירת הכלים

בעניין היום 'השמיני', מובא בכתבי האר"י זצוקללה"ה, שלפני בריאת העולם, היה מושג הנקרא שבירת הכלים, בסוד מה שכתוב בבראשית רבה פרשה ג' אות ז', שלפני בריאת העולם היה הקב"ה בורא עולמות ומחריבן, ונרמזו אותם ספירות- עולמות, בסוף פרשת וישלח בסוד שבעת מלכי אדום, שעל כל מלך ומלך כתוב 'וימלך' ולאחר מכן 'וימת', לומר שלא היה להם קיום והעמדה, אלא נפלו ונשברו, ושבעת המלכים הכתובים שם הם-

א. בלע בן בעור שהיה כנגד ספירת הדעת. ב. יובב בן זרח כנגד ספירת החסד. ג. חושם מארץ התימני כנגד ספירת הגבורה. ד. הדד בן בדד כנגד ספירת התפארת. ה. שמלה ממשרקה כנגד ספירות נצח והוד- תרי פלגי גופא. ו. שאול מרחובות הנהר כנגד ספירת היסוד. ז. בעל חנן בן עכבור כנגד ספירת המלכות.

ועל כל מלך ומלך כתוב 'וימלך' 'וימת', כנ"ל, משום שלא היה באפשרותם לקבל את אורם באופן מתוקן מחמת חסרון וגריעות שהיתה בהם כמפורש בדברי רבנו האר"י זצוקללה"ה, עד שבא מלך השמיני- 'הדר', והוא מה שכתוב לאחר שבעת המלכים שמתו, "וימלך תחתיו הדר ושם עירו פעו ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב" ועליו לא כתוב וימת, מפני שרומז לאור העליון שבירר ותיקן, את כל הספירות שנפלו ונשברו, ומאז החל התיקון דהיינו, קיום והעמדה לאורות העליונים וע"י כך נתקנו העולמות עד שנברא העולם הזה.

ברית המילה ביום השמיני

וכן ידוע בעניין ברית המילה שרק ביום השמיני מלים את התינוק, שרק ביום השמיני יש כח ואפשרות להעביר את הקלי', ולגלות את אור היסוד, שהוא 'הדר' כנ"ל, וקשור ליסוד בסוד "הדרת פנים זקן" ולסריס אין זקן כידוע וד"ל.

בניית המשכן ביום השמיני

וכן בעניין המשכן כתוב במדרש ששבעה ימים קודם ראש חודש ניסן, היה משה רבנו בונה כל יום את המשכן ומפרקו, ורק ביום השמיני, שהיה ראש חודש ניסן בנה משה את המשכן ולא פירקו. וזהו- "ויהי ביום השמיני" שאז משה בנה את המשכן ולא פירק, ולכן ר"ח ניסן הוא יום גדול מאוד לישראל, וכמובא ברש"י שאותו יום נטל עשר עטרות וכו', ובאותו יום חזרה השכינה לישראל.

ומכל הנ"ל רואים את עניין ומעלת היום 'השמיני'.

 

 

"ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח וגו'" [פרק ט' פסוק ז']

אומר רש"י- "שהיה אהרן בוש וירא לגשת, אמר לו משה למה אתה בוש? לכך נבחרת."

בעניין הקשר בין הבושה של אהרן, לזה שהוא נבחר להקריב על המזבח, יש כמה הסברים-

הקב"ה חפץ בענווה

א. אומרים בעלי התוספות בספר "מושב זקנים" על פי הגמרא ביומא כב:' – "אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו שאם תזוח דעתו עליו אומרין לו חזור לאחוריך", ולכן אומרים בעלי התוספות, שאהרן הכהן היה בוש, מפני שעשה את העגל, והרגיש שאינו ראוי להקריב על גבי המזבח, ולכן אמר לו משה לכך נבחרת! פירוש בגלל שעשית את העגל, וקופה של שרצים מונחת מאחוריך, לכך נבחרת, שהקב"ה רוצה מנהיגים עם ענווה, שלא יתגאו על הציבור, שאם תזוח דעתם עליהם יסתכלו לאחוריהם, ויבינו שאין להם על מה להתגאות.

מעלת הבושה

ב. איתא בגמ' ברכות יב' – "כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו מוחלין לו על כל עוונותיו", ולכן אהרן שהיה בוש להקריב על גבי המזבח, מפני שעשה את העגל, והרגיש שאינו ראוי וכו', ע"י הבושה הזאת נמחלו לו עוונותיו, והיה ראוי להקריב על גבי המזבח, וזהו "לכך נבחרת" בזכות הבושה שהיתה לך.

היכן שקשה שם התיקון

ג. יש מסבירים על פי הכלל הידוע בשם המהרח"ו זלה"ה, ואדוננו הגר"א זצ"ל, שאם אדם רואה שיש לו קושי מיוחד באיזו מצווה, או משיכה לאיזו עבירה מסוימת, סימן ששם התיקון שלו, ולכן צריך להשתדל בעוז ותעצומות להתגבר ולקיים ביתר שאת ויתר עוז את אותה המצווה, ולהתרחק מאוד מאותה עבירה.

ולכן אהרן שהיה לו קושי לקיים את ציווי ה' ולהקריב על המזבח, והתגלה זאת בצורה של בושה שהיתה לו, אמר לו משה רבנו לכך נבחרת! אם אתה רואה שיש לך כאן קושי מיוחד סימן שכאן התיקון שלך!

החטא הוא מחיצה בין האדם לבוראו

כתוב דבר נורא בספר "חקרי לב", שלכאורה יפלא, מדוע דווקא ביום קדוש זה של הקמת המשכן, וחזרת השכינה לעם ישראל, דווקא ביום זה מתו נדב ואביהו שהיו קדושי עליון, שעליהם נאמר בקרובי אקדש, עד שמשה רבנו אמר לאהרן שהם גדולים ממנו ומאהרן, כמובא ברש"י בפרק י' פסוק ג'.

אלא מסביר ה"חקרי לב", שידוע ע"י החטא נוצר מסך מבדיל בין האדם לבין הקב"ה, ואם זה חטא של כלל ישראל נוצר מסך מבדיל בין עם ישראל לקב"ה, ולכן עם ישראל שחטאו בחטא העגל, נוצר מחיצה בינם לבין הקב"ה, והשכינה נסתלקה מעם ישראל, וכעת אחרי התפילות הרבות של משה רבנו לה' יתברך, שממש מסר נפשו לכך שה' ימחל לעם ישראל, הגיע היום המיוחד, ר"ח ניסן שבו הקב"ה בא להחזיר שכינתו לעם ישראל, רק ישנו מכשול, שכעת אחרי חטא העגל יש מחיצה בין עם ישראל לקב"ה, ובשביל לקרוע את אותה מחיצה המבדילה, זהו דבר שצריך לבוא בכאב ובצער, בסוד הבתולים, וכדאיתא בעירובין ק:' והבן. ואלו הם סוד נדב ואביהו שעדיין לא נשאו אשה והיו קדושים וטהורים ולכך כעת שהקב"ה מחזיר שכינתו לישראל, ובוקע את אותה המחיצה, ישנו צער מיתתם של נדב ואביהו, במעמד גדול ונשגב זה של חזרת השכינה לעם ישראל.

סימן טהרה קודם לסימן טומאה

בפרק יא', כותבת התורה בעניין הבהמות החיות והדגים וכו'.

ובעניין הבהמות והחיות הטמאות מביאה התורה ד' מינים והם- הגמל, השפן, הארנבת, והחזיר.

ובכל אחד מהם התורה כותבת קודם כל את הסימן טהרה ולאחר מכן את הסימן טומאה- אצל הגמל השפן והארנבת כתוב- שהם מעלים גרה אבל לא מפריסים פרסה, ולכן טמאים, ואצל החזיר כתוב, שמפריס פרסה, ושוסע שסע, אבל אינו מעלה גרה ולכן הוא טמא.

על כל פנים בכולם כתוב קודם כל את הסימן טהרה, ולאחר מכן את הסימן טומאה, ויש להבין מדוע כך, הרי לכאורה היה צריך להתחיל בסימן טומאה, מפני שהם חיות טמאות, ורק לאחר מכן אפשר לכתוב את הסימן טהרה.

הסימן טהרה מוסיף טומאה על טומאתו

ומסביר ה"כלי יקר"- שבתחילה נכתב סימן הטהרה, משום שסימן טהרה זה הוא רק מוסיף טומאה על טומאתו של אותה חיה טמאה, שלכאורה אותה חיה רוצה להראות כאילו היא טהורה, שהנה יש בה סימן טהרה, אבל באמת היא טמאה מפני שחסר לה הסימן השני, ולכן גם אותו סימן טהרה שיש לה הוא רק מוסיף עוד יותר טומאה על אותה חיה, שהרי כאשר ישנו דבר טמא, שגם נראה טמא, אז אפשר לדעת להזהר ממנו, אבל כאשר ישנו דבר טמא שנראה טהור, קשה יותר להזהר ממנו, ולכן הוא הרבה יותר גרוע מדבר טמא שלפחות נראה טמא.

"כל תלמיד חכם שאין בו דעת נבילה טובה הימנו"

וזהו העניין שכתוב בויקרא רבה פרשה א' אות טו'- "כל תלמיד חכם שאין בו דעת, נבילה טובה הימנו", אחד ההסברים הוא מפני שאם לא היה תלמיד חכם, עוד היה אפשר לדעת להזהר ממנו, אבל כאשר הוא נראה תלמיד חכם, וצדיק וכו', קשה יותר להזהר ממנו ולכן הוא יותר גרוע מנבילה, שנבילה על כל פנים יודעים שהיא נבילה.

וכתבנו על זה עוד בפרשת שופטים על הפס' "לא תטע לך אשרה כל עץ, אצל מזבח ה' אלקיך אשר תעשה לך" [דברים טז', כא'] בעניין שאמרו חז"ל בסנהדרין ז:' כל המעמיד דיין שאינו הגון, כאילו נוטע אשירה אצל המזבח, וקשה מדוע דימו דיין שאינו הגון לאשירה שהוא עץ של ע"ז ולא לפסל? והתשובה היא שמפסל אפשר להזהר והכל יודעים שהוא ע"ז, אולם עץ אשירה איננו נראה שונה משאר העצים ולכן קשה מאוד להזהר ממנו ולכך דומה דיין שאינו הגון, שהרי כלפי חוץ יש לו את כל המראה של דיין ת"ח אולם בסתר ליבו כולו נגוע בתאוות ממון, כבוד, ושאר מרעין בישין ה' יצילנו.

צריך ללמוד תורה מתוך תשובה ויראת שמים

וכן מובא בספרים הק' שכל זמן שאדם לומד תורה ומקיים מצוות שלא מתוך תשובה ויראה, מוסיף ח"ו כח בסטרא אחרא רח"ל. [עיין אבות דר"נ פרק לב', ספר הליקוטים לרבנו האר"י זצוקללה"ה פרשת כי-תצא סימן כא', ובתהילים סימן מח', של"ה הק' (שבועות תורה אור, קכט'), "בית הלוי" על התורה בהקדמה, "ראשית חכמה" שער התשובה פא', הקדמת הספר דבר פיקודיך לרבנו צבי אלימלך מדינוב זצ"ל, "ספר הברית" ח"ב מאמר יב' פיא', "מאור ושמש" על התורה (שמות כא' א', לו' א'), וכן מרן החיד"א זצ"ל בספריו הרבים (לדוגמא, מורה באצבע א' א', "חומת אנך" קהלת ה' א' ועוד)] וה' יחזירנו בתשובה שלימה אמן.

"מתיר אסורים"- עתיד החזיר להיות מותר

יש כמה עניינים שלומדים מהחזיר-

א. חזיר נקרא חזיר מכיון שעתיד לחזור ולהיות מותר, כך מקובל ממפרשים ע"פ חז"ל [עיין רקאנטי פרשת שמיני ד"ה ובספר, ריטב"א קידושין דף מט:' ד"ה תשעה, אור-החיים שמיני על פס' "והוא גרה לא יגר", ועוד]

ואע"פ שכבר העירו גדולים וטובים [עיין "שדי חמד" פאת השדה בכללים מערכת  ח' כלל ח', "תורה תמימה" שמיני, "יפה תואר" על ויקרא רבה פרשה יג' ג', "בני יששכר" מאמרי חודש אדר מאמר ז' אות ב', ועוד] שמאמר חז"ל זה אינו בנמצא בשום מקום, כבר באו אחרים וציינו למדרש "שוחר טוב" על תהילים מזמור קמ"ו שאיתא שם בזה הלשון- "ה' מתיר אסורים, מהו מתיר אסורים, יש אומרים כל בהמה שנטמאת בעולם הזה מטהר אותה הקב"ה לעתיד לבוא, ולעתיד לבוא הוא מתיר כל מה שאסר. ויש אומרים אינו מתירן לעתיד לבוא, שכן הוא אומר [ישעיה סו'] אוכלי בשר חזיר" עכ"ל המדרש.

א"כ יש לומר שממדרש זה הוא מקורם של גדולי ישראל לדרוש כפשוטו שלעתיד לבוא יהיה החזיר מותר, והסמיכהו על שמו "חזיר" שעתיד לחזור וזאת ע"פ מדרש שהוזכר בפרשת שמיני ברבנו בחיי ע"ש שהביא גירסא ישנה ממדרש תנחומא ששם כתוב "שעתיד הקב"ה להחזירו לנו". וכן יש מדרש קהלת על הפס' "מה שהיה הוא שיהיה", ולמה נקרא שמה חזיר, שמחזירה עטרה לבעליה, וכו' ע"ש וכ"ה "ויקרא רבה" פרשה יג' אות ה'. ואם אל סודו תדרוש עיין נא בפירושו הנפלא של רבי שאול דוויק הכהן זלה"ה על "אוצרות חיים" הנקרא "איפה שלימה" סוף שער הברודים ודו"ק.

קושיית "החתם סופר"- דבר שיש לו מתירין

יש מקשים על כך, "החתם סופר" [פרשת ראה ד"ה את החזיר] אומר שידוע אם נפלה חתיכת שומן של חזיר לתוך תבשיל מסוים, אם יש שישים היתר כנגדו אז אותה חתיכה בטילה, והתבשיל מותר, אולם אומר "החתם סופר", אם החזיר עתיד להיות מותר לכאורה זהו דבר שיש לו מתירין, שהרי יכול להיות כל רגע שיבוא מלך המשיח, ולכן אפשר שכל רגע יחזור להיות מותר, והלוא דבר שיש לו מתירין אינו בטל אפילו באלף! ואין אנו פוסקים כך, אלא וודאי שאותה חתיכה בטילה, ולכן קשה על כך שהחזיר עתיד להיות מותר.

עתיד החזיר להעלות גרה

ומתרצים האור החיים הקדוש, ומרן "הבן איש חי" בבן יהוידע על מסכת נזיר דף כג' ע"א, והרמ"ע מפאנו "בעשרה מאמרות" [מאמר חיקור הדין ח"ד פי"ג]- שכשיבוא מלך המשיח, החזיר יתחיל להעלות גרה, ולכן יהיה מותר, ופנים חדשות באו לכאן, ולכן באמת אותה חתיכה שנפלה לתבשיל לא תהיה מותרת בכל אופן, מפני שזה מחזיר שאינו מעלה גרה, רק לאחר ביאת המשיח אז החזיר יתחיל להעלות גרה ויהיה מותר. ועיין ב"תורת משה" לחת"ס שם תרץ ג"כ בכהאי גוונא.

עוד בעניין החזיר

ב. אמרו חז"ל כל מה שאומר לך בעל הבית עשה חוץ מצא, והחזיר אם אתה מגרש אותו הוא תמיד חוזר.

ג. הריטב"א ורבנו בחיי, כותבים שחזיר הוא רמז למלכות אדום, שעתידה להחזיר את המלכות לעם ישראל.

ד. בשו"ת הרדב"ז חלק ב' סימן תכח', מובא שיש מלאך בשמים שנקרא חזריא"ל, והוא כל יום מקטרג על עם ישראל, וכשיבוא מלך המשיח אותו מלאך יהפוך להיות סניגור על עם ישראל.

יהי רצון שזכה לביאת משיח צדקנו במהרה בימנו אמן.

 

 

תגובות למאמר

הגב למאמר

בלחיצה על פרסם תגובה אני מאשר כי קראתי את התקנון