פרשת קרח

בסיעתא דשמיא

משיעוריו של מורנו ורבנו הרב שקד בוהדנה הי"ו שליט"א

פרשת קרח

נגיעה של כבוד

ראשית יש להבין עניין סמיכות פרשת קרח למעשה המרגלים

מסבירים על פי הזוה"ק (פרשת שלח לך דף קנח.) שכותב שהמרגלים חטאו בזה שהוציאו דיבת הארץ מפני נגיעת כבוד שהיתה להם, שהרי הם היו נשיאים, וידעו שכאשר יכנסו לארץ ישראל, ימנו נשיאים ויחלקו את הארץ על פי הגורל, והם כבר לא יבחרו ולא יהיו נשיאים, ולכן לא רצו להיכנס לארץ ישראל והוציאו דיבת הארץ, שלא לאבד את נשיאותם.

וזו היתה מעלתו של יהושע בן נון, שהרי לכאורה קשה מדוע היה משה רבנו צריך להתפלל עליו- 'י-ה יושיעך מעצת המרגלים', הרי הנשיאים דברו לשון הרע על הארץ בשביל לא לאבד נשיאותם, אבל יהושע בן נון, בדיוק להפך, כאשר עם ישראל יכנסו לארץ, יזכה להיות המנהיג של עם ישראל, כמו שהתנבאו אלדד ומידד- 'משה מת ויהושע מכניס'(כדאיתא בסנהדרין יז.), אם כן מדוע היה הוה אמינא שיהושע יוציא דיבה על הארץ, שעל זה באה תפילתו של משה?

ומסבירים שיהושע היה תלמיד כל כך דבוק ובטל לפני רבו- משה רבנו, עד כדי כך שהיה מוכן לא להיכנס לארץ ישראל בשביל לא לאבד את משה רבנו, עדיף להישאר עם משה רבנו במדבר, ולא להיכנס לארץ ישראל בלי רבו, ולכן היה לו נסיון קשה להוציא דיבת הארץ, ועל זה התפלל עליו משה רבנו- 'י-ה יושיעך מעצת המרגלים'- אפילו בשבילי, ואפילו לכבודי, הזהר מאוד שלא לדבר לשון הרע על הארץ, מפני שזהו רצון ה' יתברך, שאתה יהושע, תנהיג את עם ישראל בארץ ישראל.

וזהו עומק פירושו של יונתן בן עוזיאל פרק יג' פס' טז' "...וכדי חמא משה ענוותנותיה קרא משה להושע בר נון יהושע" דהיינו שכאשר משה ראה ענוה של הושע בן נון קרא לו יהושע והתפלל עליו, ולכאורה מה הקשר של הענוה של יהושע בן נון לתפילת משה, אלא ע"פ הנ"ל מובן היטב, שמאחר ויהושע לא רצה להיות מנהיג אלא תלמיד נאמן לרבו, היה חשש שיוציא דיבת הארץ ולכן משה רבנו ע"ה התפלל עליו והבן.

וכן אצלנו בפרשה, קרח חלק על משה רבנו בשביל נגיעת כבוד שהיתה לו כמ"ש ברש"י ז"ל בפסוק א'- "ומה ראה קרח לחלוק עם משה, נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל שמינהו נשיא על בני קהת וכו'.." וכן עיין בזוה"ק פרשת קרח דף קעו.

ולכן נסמכה פרשת קרח שחטא ואיבד עולמו בשביל נגיעה של כבוד, לפרשת המרגלים שחטאו בהוצאת דיבה על הארץ מפני נגיעה של כבוד. וכשם שרשעים אלה ראו מעשה מרים ולא לקחו מוסר (רש"י פרק יג' פס' ב') כן קרח ראה ענשם של המרגלים ולא לקח מוסר.

 

מילותיו האחרונות של רבי ישראל סלנטר זצ"ל

ומספרים על רבי ישראל סלנטר זצ"ל שלפני שנפטר ברגעיו האחרונים, עמד לידו תלמידו, ואמר לו הרב זצ"ל, שיגיד לתלמידים כולם, שהמילים האחרונות שהרב הוציא מפיו הם- "הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מהעולם"

וכך הווה, לאחר פטירתו של הרב זצ"ל, הלך אותו תלמיד לישיבה ואמר לשאר התלמידים מה שציווהו הרב, בתחילה התלמידים לא הבינו מה רצה הרב ללמדם בזה, הרי זו משנה ידועה במסכת אבות, עד שחשבו וחשבו, ופתאום פרצו כולם בבכי נוראי, ואמרו הרב התכוון לכך- הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את 'ה'אדם מן העולם, ב- ה' הידיעה, אפילו האדם הגדול בענקים, אם יכנס ללבו קנאה תאווה או כבוד, כבר יכול לאבד עולמו לגמרי רח"ל, והבינו התלמידים, את כוונת רבם זצ"ל, ולקחו את הלקח הראוי מכך.

 

'כבוד' לפחות במדבר

שואלים מדוע דווקא עכשיו התעורר קרח לחלוק על משה רבנו, מה גרם לו לכך?

 ומסבירים שהרי ידוע שקרח היה עשיר גדול, ותמיד חיכה שכאשר יכנסו לארץ ישראל, יקנה לעצמו את המקומות היפים ביותר, ויבנה לעצמו ארמונות פאר וכו', אבל כאשר חטאו המרגלים בהוצאת הדיבה על הארץ, נגזר על עם ישראל שימותו במדבר ולא יכנסו לארץ, ולכן מיד התעורר קרח לחלוק על משה, שהרי אמר לעצמו מה אעשה עם כל העשירות שלי? מעתה שנגזרה הגזירה, מאומה לא יעלה בידי ואקבר כאן במדבר עם כל העושר שלי, ולכן אמר אם לא אזכה לכבוד בארץ ישראל, לפחות כאן במדבר אזכה לכבוד, וקם וחלק על משה.

וזו היא עוד סיבה לסמיכת פרשת קרח למעשה המרגלים.

 

זו לא עשירות?

ובעניין העשירות מסופר על רבנו הסטייפלער זצ"ל שהיה רודף אחרי מצוות הסנדקאות, לשבת סנדק בברית מילה, ושאלהו מדוע רבנו כל כך טורח על כך? והשיב להם שלשבת סנדק בברית מילה זו היא סגולה לעשירות, ושאלהו אם כך היכן כל העשירות של הרב? שהרי זמן רב, הרב מקפיד על כך לשבת סנדק, ולא ראינו שהתעשר מכך, חייך רבנו זצ"ל והסתכל לארון הספרים ששם היו מונחים ספריו המרובים והנפלאים ה"קהילות יעקב" ואמר להם זו לא עשירות?

שהרי העשירות שנותנים לאדם מהשמים, ניתנת לאדם, לפי מה שמחשיב עשירות, ורבנו זצ"ל שהבין שעשירות באמת היא עשירות בתורה, לכן זכה לעשירות גדולה בתורה.

 

מעשה שנעשה לשם שמים לגמרי, עומד עד סוף כל הדורות

"ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי" (טז', א')

אומר רש"י ז"ל- ולא הזכיר בן יעקב, שבקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו במחלוקתם, שנאמר ובקהלם אל תחד כבודי וגו'.."

פרוש הדברים מסבירים, שהרי בספר בראשית בפרשת ויחי (פרק מט' פס' ה', ו') כתוב- "שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם, בסודם אל תבוא נפשי בקהלם אל תחד כבודי, כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור" פרוש- שיעקב אבינו הוכיח את שמעון ולוי על מה שהרגו את כל העיר שכם, אבל קשה, מדוע יעקב מוכיחם על כך, הרי טמאו את דינה אחותם, ודינם במיתה, וקמו וקנאו קנאת ה' והרגו את העיר שכם, מה לא בסדר במעשה זה שיעקב מוכיחם על כך?

אלא יעקב אבינו אמר להם- שלא היתה רשות להרוג את אנשי שכם באופן כזה, אלא אך ורק אם הקנאה היא נקיה וטהורה לגמרי, אבל מעשה זה לא היה לשם שמים לגמרי, אלא גם נגע להם לליבם באופן אישי, והראיה לכך שהרי כאשר אדם עושה מעשיו לשם שמים לגמרי, מעשה זה עומד לו ולזרעו אחריו לכל הדורות, וכמו המעשה עם פינחס שהרג את זמרי, נאמר "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם" בגלל שעשה מעשיו לשם שמים לגמרי זכה לכהונה לו ולזרעו אחריו. וכן עיין בגמ' ב"ק דף נ. "אמרתי דבר שאותו צדיק מצטער בו יכשל בו זרעו?"

אבל שמעון ולוי, הרי קנאו במעשה דינה על שני דברים- א. מעשה הזנות שטמאו את דינה. ב. מסרו עצמם על האחווה, על האחדות, שזו היתה אחותם.

ובאותם שני דברים נמצא פגם בזרעם- משמעון יצא זמרי בן סלוא שחטא בזנות עם המדינית, ומלוי יצא קרח, שבמקום לבקש אחדות ביקש פירוד ומחלוקת, ולכן יעקב אבינו ראה ברוח הקודש את אותו הזרע שעתיד לצאת מהם, והבין שמה שקינאו עבור דינה אחותם לא היה לגמרי לשם שמים, אלא היתה מעורבת גם נגיעה אישית בדבר, ולכן לא עמד מעשה זה לזרעם אחריהם. (אע"פ שגם יצא מהם זרע כשר, וצדיקים גדולים, זהו מצד ה'לשם שמים' שעשו במעשה שכם, אבל מאותו נגיעה שלא היתה לשם שמים, מזה יצא מעשיהם של זמרי וקרח ועל זה יעקב הוכיחם)

 

"וישמע משה ויפול על פניו"(טז', ד)- חשדו את משה רבנו על אשת איש

איתא בתרגום יונתן בן עוזיאל פס' ד'- " וּשְׁמַע משֶׁה הֵיךְ קַנְיַין כָּל חַד מִנְהוֹן יַת אִנְתְּתֵיהּ לְאַשְׁקָיוּתְהֶן מַיָא בְּדוֹקַיָא מְטוֹל משֶׁה וּנְפַל עַל אַנְפּוֹי מִן כִּיסוּפָא:" פירוש- שחשדו את משה רבנו על אשת איש וכל אחד השקה את אשתו מי סוטה, וזה מה ששמע, ונפל על פניו מרוב בושה, ולכאורה קשה איך הגיעו לדרגה כל כך שפילה לחשוד את משה רבנו על אשת איש? וכ"ה בגמ' סנהדרין דף קי.

ומסבירים על פי הגמ' בסוטה דף ד'- "כל מי שיש בו גאווה סופו נכשל באשת איש" ולכן קרח ועדתו שחשדו את משה רבנו על גאווה, אמרו אז מסתמא גם חטא באשת איש. אבל עדיין טעון ביאור לדבר זה, שלא יעלה על הדעת לומר כך על משה רבנו. והדברים בגדר מדרש פליאה.

אלא יבואר דבר זה על פי דברי ה"באר מים חיים" שאומר שפגם קטן אצל הגדולים, יכול לגרור אחריו שיהיה פגם גדול אצל הקטנים, ונמצא שהקטנים חטאו בחטא חמור בגלל הגדולים שהיה אצליהם פגם קטן, וזו היא אשמת הגדולים במידה מסוימת. ולפי זה קרח ועדתו חשדו למשה רבנו על גאווה, ואמרו אם אצל משה רבנו הגדול ביותר בעם ישראל, יש פגם של גאווה, כנראה שגם גורר אחריו שהפחותי עם יחטאו באשת איש, וזה שחשדו למשה רבנו על אשת איש פירושו בגלל משה, בגלל הגאווה אצל משה רבנו, הפחותים יותר חטאו באשת איש. וזו הכוונה בתרגום יונתן בן עוזיאל שכל אחד השקה את אשתו מי סוטה מפני משה, לא שחלילה חשב שחטאה אשתו עם משה, אלא חשד שחטאה אשתו עם פלוני, ומדוע חשד בכך, מפני שלטענתם הנלוזה היה במשה רבנו ע"ה גאוה, והבן.

 

"כל הפוסל במומו פוסל"

כך חשדו למשה רבנו איש האלקים, שהיה בתכלית הענווה, וכמו שתורה מעידה (במדבר פרק יב' פס' ג') "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה", וזהו מפני ש"כל הפוסל במומו פוסל" קרח שראה בעיניו רק כבוד וגאווה, זה הביא אותו לחשוד את משה רבנו על כך, שאדם רואה באנשים אחרים, ואפילו בצדיקים גדולים, ואפילו במשה רבנו, רק את מידותיו ודעותיו הרעות, ואם הוא רודף כל היום גאווה וכבוד, אז הוא חושב שכולם כך, ואם רודף נשים, חושב שכולם כמוהו, ומעיז בחוצפתו לדבר סרה על תלמידי חכמים וצדיקים, ולהטיל בהם דופי, בגלל מידותיו ודעותיו ותאוותיו המקולקלות, אוי לו ואוי לנפשו, כמה חילול ה' גורם בזה, וכמה לשון הרע, ומחטיא את הרבים אין מספקין בידו לחזור בתשובה, ומה יענה ליום הדין כאשר יפקוד ה' עוונו, הרי קרח שהיה ענק שבענקים בתורה ובחכמה, לא עמדו לו כל תורתו וזכויותיו כאשר דיבר וחלק על משה רבנו, ובלעה אותו האדמה, ועיין בגמ' בסנהדרין דף קי' ע"א 'תא ואחווי לך בלועי דקרח' מה שעובר עליו שם ע"ש, ומה יעשה אדם שבאמת אין לו לא תורה ולא חכמה ומעיז לדבר על תלמידי חכמים וצדיקים, אין זה אלא רע לב, וטיפשות שאין כדוגמתה כלל.

וצריך לדעת, עניין הליצנות הוא הרס וחורבן אפילו אם מדבר שטויות ממש, וכמו שמובא במדרש שקרח אמר שהיתה לו שכנה והיה לה שדה וכו', שכולם ידעו שאין שדה במדבר וכו', אלא קרח רק רצה לעשות ליצנות, וליצנות היא משפיעה על האדם, אפילו שיודע שהדברים לא נכונים, זה כבר משפיע, וליצנות אחת דוחה מאה תוכחות, ומחלישה את האדם מעבודת ה'. ולכן כל אדם יראה להרחיק עצמו מאנשים שמחפשים תמיד לעשות ליצנות על התורה ועל התלמידי חכמים, ואפילו אם חושב שהוא חזק ולא ישפיע עליו, שידע שאין זה נכון, ליצנות היא הורסת ומחריבה ומשפיעה על האדם בכל אופן, וכמו שעשה קרח, והצליח למשוך אחריו חלק מעם ישראל אפילו בדברים שכולם ידעו שאינם נכונים. "ובני קרח לא מתו" ובכל דור ודור נמצאים בני קרח ומנסים להחליש את עם ישראל, והפתרון הוא להתרחק מאותם אנשים ולא לשמוע דבריהם כלל, ישמע חכם ויוסיף לקח.

וה' יעזור ויחזיר את כל עם ישראל בתשובה שלימה אכי"ר.

 

עדיין אתה מכחיש?

מובא בספר ספר הגלגולים (דף סד' ע"ב) מעשה נורא שהיה עם רבנו האר"י זצוקללה"ה וז"ל רבנו המהרח"ו שם- מורי זצלה"ה היה ניצוץ משה רבנו ע"ה, והיה בצפת איש אחד שהיה מכחיש למורי זצלה"ה, ואמר לו מורי זצלה"ה- עדיין אתה מכחיש? אם הייתי רוצה אעשה שהארץ תבלע אותך, אלא שאין כוונתי להזיק לשום אדם. ושאלתיו על זה והפצרתי בו, ואמר לי כי אותו האיש היה גלגול קרח, ובא לתקן לשמוע ממנו, ואינו רוצה, כי עדיין מחזיק במחלקותו הראשונה.

 

 

תגובות למאמר

הגב למאמר

בלחיצה על פרסם תגובה אני מאשר כי קראתי את התקנון