פרשת צו

בסיעתא דשמיא

משיעוריו של מורנו ורבנו הרב שקד בוהדנה הי"ו שליט"א

פרשת צו

גדול המצווה ועושה

בתחילת הפרשה כתוב- "צו את אהרן ואת בניו וגו'", אומר רש"י- "אין צו אלא לשון זרוז".

ופירוש הדברים הוא שהמילה 'צו' היא מלשון ציווי, ובעת שיש ציווי צריך לזרוז, וזאת למדים מהגמרא בקידושין דף לא.' "גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה", ויש ד' טעמים מדוע גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה והם-

א. דעת התוספות שכאשר אדם מצווה ועושה הוא מיצר ודואג על הדבר, שהרי הוא חייב לעשות, ואם לא יעשה יהיה עליו תביעה בשמים, וגם כאשר עושה, חושש הוא שמא לא יצא ידי חובתו, ולפום צערא אגרא, ולכן שכרו גדול, מה שאין כן מי שאינו מצווה ועושה, שגם אם לא יעשה אין עליו שום תביעה, ולכן הוא יותר רגוע, ואם רוצה לעשות עושה ואם לאו, לאו.

אמר ראש הישיבה- הנני רואה שיש לך לב חזק..

ומסופר על איזה ראש ישיבה שפעם אחת בא לחדר של הבחורים להעירם משנתם, וראה בחור אחד ישן שינה עמוקה, וניסה להעירו ולא הצליח, עזבו הרב והלך לישיבה, והנה באמצע סדר הלימוד, נכנס אותו בחור לישיבה שמח וטוב לב, קרא לו הרב ואמר לו בחור יקר הנני רואה שיש לך לב חזק! ולא הבין הבחור כוונת הרב, חזר הרב ואמר יש לך לב חזק! ושאלו התלמיד האם הרב יוכל להסביר למה הרב מתכוון? אמר לו הרב שחשב, שמתי שהוא יקום בבוקר הוא יסתכל בשעון ויראה שהפסיד זמן קריאת שמע, וזמן תפילה, ועל ידי כך הוא יצטער מאוד, וישבר לבו בקרבו על כך וחלילה עלול לבוא לידי סכנה, והנה קמת בבוקר וראית שעבר זמן ק"ש ותפילה, ואעפ"כ הנך שמח וצוהל, לכן אמרתי שיש לך לב חזק!

מסירות נפש בשביל לא להפסיד קריאת שמע בזמנה

ומסופר על רבי שלום שבדרון זצ"ל שבסוף ימיו היה חולה מאוד, ובקושי היה מגיב, וכמעט שלא היה יכול לזוז ממקומו, ומספרת בתו שבוקר אחד היה כבר עשר דקות לפני סוף זמן קריאת שמע, והרב שהיה שוכב על מיטת חוליו הסתכל בשעון, ופתאום קפץ מהמיטה הלך לעשות נטילת ידיים וקרא קריאת שמע, עד כדי כך היה לו פחד שמא ח"ו יפסיד קריאת שמע בזמנה.

ב. הריטב"א, ה"נימוקי יוסף" ודרשות הר"ן כותבים- אדם שמצווה ועושה, היצר הרע יותר טורח להכשילו ולמונעו שלא יעשה, מאשר אדם שאינו מצווה ועושה שאצלו אין יצר הרע מתגרה כל כך.

"מי שמעיר אותו הוא זה שמרדים אותי"

מסופר על רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל, שפעם אחת בזמן ילדותו, אביו בא להעירו משנתו לקום לתפילה, ורבי יהונתן אייבשיץ, היה מאוד עייף ולא רצה לקום, אמר לו אביו תראה את השכן שלנו[שלא היה שומר תורה ומצוות], איך הוא קם מוקדם לפני זריחת השמש לצורך לימודי החול שלו, בא ולמד קל וחומר ממנו, ומה הוא שהולך לדברי חולין ובטלה, קם מוקדם כל כך, אתה שהולך לצורך תפילה לפני ה' על אחת כמה וכמה שיש לך לקום מוקדם ובמרץ! אמר רבי יהונתן אייבשיץ לאביו- אבא, מי שמעיר אותו לקום בבוקר זה מי שמרדים אותי !

כשיש נסיונות וקשיים, זהו הסימן שזו הדרך הנכונה !  

אומר רבי אהרן ראטה זצ"ל על הפסוק בתהילים- "אם תקום על מלחמה בזאת אני בוטח"- פירוש- "אם תקום עלי מלחמה"- שאם אני רואה שקמה עלי מלחמה והיצר הרע מנסה להכשילני, "בזאת אני בוטח"- הרי אני בטוח שאני בדרך הנכונה, שכאשר קשה ויש מלחמות הרי זו עדות שזו הדרך הנכונה, וכשהכל הולך חלק, הרי זה צריך בדיקה מרובה אם זו באמת הדרך הנכונה, ואיתא בגמ' סוכה נב'- "כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו", ואומר אדוננו הגר"א זצ"ל, שכמו שדבר זה נכון מאדם לאדם, כן זה נכון ממצווה למצווה שהיכן שיש מצווה יותר גדולה, יש שם יותר נסיון של יצר הרע, שהיכן שיש קדושה יותר גדולה שם היצר הרע מנסה יותר להלחם. ולכן צריך האדם להפנים דבר זה עמוק עמוק לליבו שאדרבא אם רואה שעוברים מלחמות, ועוברים נסיונות, וקמים כל מיני רשעים ומנסים למונעו ולעוצרו מעבודת ה', ומדברים לשון הרע ועלילות דברים על תלמידי חכמים, ומבזים את התורה ולומדיה וכו', דבר זה צריך לעודד אותו שהנה מהשמים מראים לו שהוא בדרך הנכונה והישרה, ומתי שהכל הולך חלק, שם צריך בדיקה מרובה.

ועל פי זה יש מסבירים את המשנה האחרונה במסכת ברכות- "רבי נתן אומר הפרו תורתך עת לעשות ל-ה'" פירוש- שמתי הוא עת לעשות ל-ה'? מתי שהפרו תורתך, מתי שהרשעים קמים על התורה ועל התלמידי חכמים ומבזים אותם, דווקא זה הזמן לעשות ל-ה' ולהתגבר עוד ועוד בלימוד התורה ובעבודת ה', ולשמוע בקול התלמידי חכמים, ואמר הרב שך זצ"ל שבזמן הזה הסיעתא דשמיא מתגלגת ברחובות, וכל הרוצה לעשות למען ה' יקבל סיעתא דשמיא, שדווקא בזמנים שיש יותר קושי יש יותר סיעתא דשמיא, ולכן צריך להזהר מאוד לא להפסיד אותה !

בקיום מצווה יש שני חלקים

ג. רבנו הרמב"ן כותב- שיש שני דברים בעשיית מצווה, דבר ראשון הוא עשיית המצווה, ודבר שני הוא הנחת רוח שיש לקב"ה שצווה ונעשה רצונו.

ולכן אדם שמצווה ועושה הרי שמקיים את שני הדברים, גם את קיום המצווה וגם את הנחת רוח לקב"ה שציווה ונעשה רצונו, אבל אדם שאינו מצווה ועושה, הרי שמקיים את המצווה, אבל את החלק השני של "ציויתי ונעשה רצוני" אינו מקיים, ולכן גדול המצווה ועושה.

המצוות הם קשר לקב"ה

ד.תוספות רבנו שמואל, הרמח"ל והמהר"ל כותבים- ככל שאדם מצווה ביותר מצוות זהו מוכיח שהקב"ה יותר חפץ בעבודה שלו, שהמצוות הם מקשרים את האדם לקב"ה, ולכן גדול המצווה ועושה, שמעלתו יותר גדולה מפני שה' חפץ בו יותר ממי שאינו מצווה ועושה.

וזהו שאומר הזוהר הקדוש על הפסוק- "ויהי בשלח פרעה"- ויהי מלשון 'וי' לשון צער, שהיה צער לפרעה שעם ישראל יצאו ממצרים, מפני שכל זמן שעם ישראל היו במצרים, הקב"ה דיבר עם פרעה ע"י משה רבנו, ולכן היה לפרעה כביכול זכות שהקב"ה מתייחס אליו ומדבר איתו, אע"פ שזה היה לצורך להפרע ממנו, אבל עם כל זה עצם הדבר שהקב"ה יתייחס וידבר עם טמא ומשוקץ כמו פרעה זו היתה זכות, אבל עכשיו שעם ישראל יצאו ממצרים כבר אין הקב"ה מתייחס לפרעה הרשע, ולכן- "ויהי בשלח פרעה" וי לפרעה שעם ישראל יצאו ממצרים.

ועל פי כל הנ"ל מובן היטב, שמתי שיש 'צו'- מתי שיש ציווי, שם צריך לזרוז, מפני שעל המצווה ועושה יש יותר נסיון ומלחמה של יצר הרע מאשר אינו מצווה ועושה.

תגובות למאמר

הגב למאמר

בלחיצה על פרסם תגובה אני מאשר כי קראתי את התקנון