פרשת נח

 

"נח- צדיק תמים או מקטני אמנה?"

"ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו אל התיבה מפני מי המבול", בראשית ז', ז'.
"מפני מי המבול" פי' רש"י: אף נח מקטני אמנה היה, מאמין ואינו מאמין שיבוא המבול, ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים, עכ"ל.
דהיינו, רש"י מדקדק מלשון הפסוק "מפני מי המבול", שנח נכנס לתיבה רק בגלל שדחקוהו המים, ומכאן הסיק שאף נח מקטני אמנה היה.

ולכאורה צריך ביאור:

א: היאך אפשר לפרש כן על נח, הלא התורה העידה עליו בתחלת הפרשה: "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו"? ממה נפשך: אם הוא באמת צדיק, מדוע לא האמין שיבוא מבול. ואם הוא באמת לא מאמין, איך התורה קורא לו צדיק?

ב: מה פירוש: "מאמין ואינו מאמין...", וכי שייך מציאות כזו- להאמין ולא להאמין בבת אחת, ואם כן מה הפשט?

בפשטות היה נראה ליישב ע"פ דברי רש"י בפסוק ראשון בפרשה, שהביא את דברי הגמ' בסנהדרין קח' ע"א איך לדרוש את המילה: "בדורותיו", יש מרבותינו שדורשים אותו לשבח- וזו שיטת ריש לקיש, שדורותיו זה ריבוי, שאפילו בדורותיו שהיו רשעים היה צדיק, וכל שכן אילו היה בדור צדיקים, היה צדיק יותר. ויש דורשים לגנאי- וזו שיטת ר' יוחנן בגמ', שדורותיו זה מיעוט שרק לפי דורו היה צדיק ובדורות אחרים לא, וזה מה שכתב רש"י אילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום. ואם כן יש לומר, שהמ"ד שדורש כאן לגנאי (רבי יוחנן) הוא זה שדורש שנח היה מקטני אמנה, שלא נכנס לתיבה רק כשדחקוהו המים. אבל למ"ד שדורש לשבח (ריש לקיש) הוא יסביר שמה שכתוב "ויבוא נח מפני מי המבול" הכונה מפני מי המבול שעתידים לבוא, ובאמת נח נכנס לתיבה עוד לפני ירידת המבול, כמו שציוהו ה'.
ולפי זה יוצא שהמ"ד שדורש לגנאי (ר"י) יסביר שמה שכתוב לגבי נח ,צדיק" הכונה שהוא "צדיק יחסית" דהיינו שביחס לאנשי דורו נקרא צדיק. אך הוא בעצמותו אינו צדיק ולכן אילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום.
ויש לדחות פירוש זה, משום שהרי התורה קורא לו צדיק, אף למ"ד זה, שאינו "צדיק בעצמותו" רק "צדיק יחסית", ואם הוא היה אף בדורותיו מקטני אמנה, אם כן אינו צדיק כלל אפילו יחסית, ומדוע התורה קורא לו כן, (והדקל"ד)?
בספר "ברכת פרץ" ביאר הסטייפלר זצוקללה"ה נפלא: דודאי נח היה מאמין באמונה שלימה שיבוא המבול (ומה שלא נכנס עד שהמים דחקוהו, הוא משום שבאמת לא נתחייב עפ"י הדיבור לכנוס לתיבה אלא בזמן שעמידתו בחוץ תהיה בסכנה מחמת המבול), אלא שכל זה היה בהכרה שכלית ולא בהכרה חושית, שאילו גזר מלך בשר ודם שביום פלוני בשעה פלונית יהרגו את כל הנמצא בעיר פלונית, לא היה ממתין מלברוח עד רגע האחרונה, כי מרוב הפחד היה ממהר לברוח זמן גדול מקודם, אבל כאן שלא היה אלא הכרה שכלית לא הטילה ידיעה זו עליו פחד נורא כל כך שימהר להחבא לפני בא המבול ( וגם לאחר שהתחיל המבול לירד לא ראה אלא גשם שהורגל בו שאינו בחזקת סכנה, כדכתב רש"י) ואילו הייתה האמונה חזקה ותקועה ביותר היה ראוי, שמפחד המבול יקדים לכנוס לפני הזמן שנתחייב בה ע"פ הדיבור, וזהו מאמין ואינו מאמין, פירוש: מאמין בהכרה שכלית ואינו מאמין ממש כבהכרה חושית היינו כמכיר ביאת המבול בחוש. והסטייפלר זצ"ל הביא שתי ראיות ליסוד הזה, שיש הבדל בין הכרה שכלית להכרה חושית:

  • מהגמ' ברכות כח' ע"ב- כשחלה רבן יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו...אמרו לו: רבינו ברכנו. אמר להם: יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם שמורא בשר ודם. אמרו לו תלמידיו: עד כאן? אמר להם: ולואי. תדעו, כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם, ע"כ.
    פי'- תלמידי ריב"ז שאלו אותו מדוע הוא מברכם שיהא מורא שמים עליהם כמורא בשר ודם, ולא יותר ממורא בשר ודם?
    על זה השיב להם ריב"ז:  נכון שאליבא דאמת מורא שמים הוא יותר ממורא בשר ודם, אך כל זה בהכרה שכלית, אך בפועל- במציאות, מורא בשר ודם הוא יותר ממורא שמים, וזאת משום שהכרה חושית פועלת הרבה יותר על האדם מהכרה שכלית.
  • : הגמ' בנדרים כב' ע"א, א"ר יונתן-  כל הכועס כל מיני גיהנום שולטין בו שנאמר:"והסר כעס מליבך והעבר רעה מבשרך", ואין רעה אלא גיהנום, שנאמר: "כל פועל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה". ולא עוד אלא שהתחתוניות שולטות בו שנאמר: "ונתן ה' לך לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש". איזהו דבר שמכלה את העינים ומדאיב את הנפש הוי אומר אלו התחתוניות, ע"כ. תחתוניות פירושו טחורים (עי' רד"ק בשמואל א': ה', ו') וידוע שכל מקום שאמרו "ולא עוד" ביאורו שבא להוסיף עוד רבותא גדולה יותר ממה שאמר קודם. ואם כן הכא שאמר שכל מיני גיהינום שולטין בו ולא עוד אלא שהתחתוניות שולטות בו, משמע שחולי התחתוניות גרוע יותר מכל מיני גיהינום. ותמוה שהרי אליבא דאמת יסורי גיהינום הם הרבה יותר גדולים מכל יסורי העולם הזה כולל תחתוניות. וכמו שכתב הרמב"ן בהקדמה לספר איוב: שאדם שנכשל באיזה שהוא חטא, עדיף לו שיקבל את עונשו כאן, בעוה"ז, שה' ימנע ממנו כל טובה אשר נהייתה בעולם, ויהיה נידון בייסורי איוב כל ימיו, כל זה טוב לו יותר משיענש בנפשו שיסורי גיהינום, או שיגרע מעט ממעלתו בעולם הנשמות, ע"ש. ואם כן תמוה מה התוספת של תחתוניות, על פני כל מיני גיהינום? אומר הסטייפלר זצ"ל- ע"פ היסוד שאמרנו מובן, הכרה חושית פועלת הרבה יותר על האדם מהכרה שכלית, ולכן מובן הלשון "ולא עוד- אלא שהתחתוניות שולטות בו". ובסוף כתב, שהמהרש"א ביבמות סב' ע"א בחידושי אגדות ד"ה ומה פסח, כתב בשם "בעל העיקרים" ז"ל במאמר ד' פט"ו כעין היסוד הזה, שהאדם מתפעל מהמורגש בחוש, יותר ממה שיתפעל מהנודע באמיתות, ע"ש.
    ובספר "דעת תורה" לגר"י ליבוביץ המשגיח דמיר זצ"ל, ג"כ כתב כיסוד הנ"ל והביא לזה עוד שתי ראיות:
    א). מהגמ' סוף מסכת סוטה מח' סוף ע"ב כתוב במשנה (בע"א): "משחרב בית המקדש- פסקו אנשי אמונה". מסבירה הגמ' אמר ר' יצחק אלו בני אדם שהן מאמינין בהקב"ה דתניא ר' אליעזר הגדול אומר, כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר אינו אלא מקטני אמנה והיינו דאמר רבי אלעזר מאי דכתיב: "כי מי בז ליום קטנות" מי גרם לצדיקים שיתבזבז שולחנן לעתיד לבוא? קטנות שהייתה בהן שלא האמינו בהקב"ה, ע"כ. גם מכאן משמע שאפילו צדיק יכול להיות מקטני אמנה, וכמש"כ הסטיילר זצ"ל לגבי נח שנקרא צדיק וגם מקטני אמונה וזה לא סותר.
    ומהי ההגדרה של אנשי אמונה- כותב שם רש"י בד"ה שמאמינים בהקב"ה- לוותר ממונם לנוי הדור מצוה ולצדקה, ולהוצאות שבתות וימים טובים, עכ"ל.
    ולכאורה תמוה, שדווקא בדברים אלו הוא נחשב לגדול באמונה, שמוכן לבזבז כמה מאות שקלים לנוי הדור מצוה, לצדקה ולהוצאות שבתות וימים טובים הוא נחשב לאיש אמונה?!
    אומר המשגיח דמיר זצ"ל המאמין הגדול הוא שרואה הכל בחוש, דהיינו שרואה הדבר במציאות כמו אדם שרואה את האור, כך הוא רואה את מה שהוא מאמין, וכמה שאמונתו יותר בחוש הוא המאמין הגדול.
    ועפ"ז ביאר, שהרי הגמ' בביצה טז' ע"א אומרת: כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה חוץ מהוצאת שבתות, והוצאת ימים טובים, והוצאת בניו לתלמוד תורה, שאם פחת- פוחתין לו, ואם הוסיף- מוסיפין לו, ע"כ. אם כן מי שהאמונה אצלו אינה בחוש, קשה לו להוציא את כספו על זה. ולכן נקט רש"י מי נקרא מאמין- מי שמוותר מכספו לנוי הדור מצוה וצדקה וכו'... כיון שהוא רואה בחוש שלא יחסר לו הוא מוכן להוציא. ואם כן קטני אמנה הוא אדם שבאמת מאמין אמונה שכלית אך לא בחוש וזו הכונה שאומר היום מה אוכל למחר, שאם היה מאמין בחוש לא היה אומר זאת ולכן נקרא מקטני אמנה- שהיה מאמין אמונה שכלית, ואינו מאמין אמונה חושית.

ב). הגמ' ב"ב עה' ע"א ( בהמוכר את הספינה) מספרת: שרבי יוחנן ישב ודרש- עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהם שלושים על שלושים (אמה) וחוקק בהן עשר על עשרים (אמה) ןמעמידן בשערי ירושלים. לגלג עליו אותו תלמיד- השתא כביעתא דציללא לא משכיחנן, כולי האי משכחינן? (פי' עכשיו כביצת עוף קטן לא מוצאים, אבנים טובות, בגודל כזה נמצא) לימים הפליגה ספינתו בים וראה מלאכי השרת שיושבים ומנסרים אבנים טובות ומרגליות שהם בגודל שלושים על שלושים אמה, וחקוק בהן עשר ברום עשרים אמה. שאל אותם התלמיד: הני למאן? אמרו לו המלאכים: שעתיד הקב"ה להעמידן בשערי ירושלים. כשחזר, בא לרבי יוחנן ואמר לו: דרוש רבי לך נאה לדרוש כאשר אמרת כן ראיתי. אמר לו רבי יוחנן: ריקא אלמלא לא ראית לא האמנת, מלגלג על דברי חכמים אתה, נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות, ע"כ.
ולכאורה קשה: הלא אינה דומה שמיעה לראיה, ומדוע אם כן הקפיד עליו רבי יוחנן? אלא אומר המשגיח דמיר זצ"ל היא גופא התביעה עליו, אם אתה מאמין באמת לדברי חכמים, היית צריך לחוש את דבריהם כראיה ממש. ואין לומר שנענש משום שלא האמין כלל, שהרי מדובר בגברא רבה שזכה לראות את מלאכי השרת ולדבר איתם (ואם לא היה מאמין כלל לדברי חכמים, אם כן הרי הוא בכלל אפיקורס כדאיתא בסנהדרין צט' ע"ב, ולא היה זוכה לראות את המלאכים וכ"ש לא לדבר איתם) ואדרבה, בגלל שאותו תלמיד היה גברא רבה שזכה להגיע למדרגות נעלות כאלו, הייתה עליו תביעה שאלמלא ראית לא האמנת- למה לא הייתה אצלך האמונה בחוש, ואז לא היית צריך לראות במציאות, ולכן נענש.

ב"ה, אנחנו ברובנו צדיקים כמו נח וקטני אמונה כמותו, יה"ר שנזכה כולנו לעבוד על עצמינו ולהתעלות ממדרגת צדיק למדרגת חסיד, וכפי שכתב המהרש"א בסוטה מח' ע"ב, שלמדה זאת המשנה מהפסוק: "הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם" שלפני חורבן ביהמ"ק היו רובם בדרגת חסידים שהיה להם אמונה חושית, שזו הייתה דרגתו של אברהם אבינו ע"ה כמש"כ: "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה" (בראשית טו' ו') וכפי שפי' רש"י והספורנו שם, שמשמע שהייתה לו אמונה חושית כאילו הדבר מתקיים בלי ספק, ובזה מתורץ קושיית הרמב"ן על רש"י שם. ונזכה לגאולה השלימה בביאת משיח צדקינו ובבנין בית המקדש במהרה בימינו  אמן. שבת שלום ומבורך!

מתפלל ודורש שלומכם וטובתכם כל הימים,

הצב"י שקד בוהדנה, ס"ט.

תגובות למאמר

הגב למאמר

בלחיצה על פרסם תגובה אני מאשר כי קראתי את התקנון