פרשת לך לך

"להעמיד את הרע במקומו הנכון"

"הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה", בראשית יג' ט'.

"אם השמאל ואימנה" - פי' רש"י: אם אתה הולך לשמאל, "ואימנה" אני אלך לדרום כי שם מגמת פניו ללכת, כי כן כתוב למעלה: "הלוך ונסוע הנגבה". "ואם הימין" כלומר אם אתה רוצה לילך בדרום, "ואשמאילה", כלומר אשמאיל את עצמי.

כתב רבינו בחיי - ויש לתמוה על רש"י, איך אמר ואשמאילה את עצמי, והלא כונתו של אברהם לילך בדרום. ועוד, אם כפי' רש"י היה צריך לומר ואשמילה כמו ואימנה ולא ואשמאילה?

ולכן פי' רבינו בחיי - "ואשמאילה" הכונה אשמאילה אותך. כלומר על כרחך תצטרך ללכת לצפון, דהיינו שאברהם אבינו אמר ללוט: אם תרצה ללכת בצד שמאל - אני אלך בצד ימין. אבל אם תרצה ללכת בצד ימין - אני לא אתן לך אלא אשמאיל אותך, אני אשים אותך בצד שמאל. וכ' שכן נמצא בתרגום אונקלוס בנוסחאות מדוקדקות: "אם את לצפונא ואנא לדרומא, ואם את לדרומא ואצפנך". כלומר אצפנך בעל כרחך, כי לא אתן לך רשות להתעסק בדרום מפני כובד המקנה אשר לי, ע"כ.

וכ"כ בבראשית רבה בפרשה מא' אות ו', "אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמאילה" - אמר ליה: אם את לשמאלה אנא לדרומה ואם אנא לדרומה את לשמאלה. אמר רבי יוחנן, לשני בני אדם שהיו להם שני כורים אחד של חטים ואחד של שעורים. אמר ליה אם חטייא דידי שערי דידך, ואם שערי דידך חטייא דידי, מן כל אתר חטייא דידי, כך אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמאילה. אמר רבי חנינא בר יצחק ואשמאלה אין כתיב כאן, אלא ואשמאילה (פי' במתנות כהונה, ואשמאילה - לשון מפעיל לאחרים) - מן כל אתר אנא משמאיל לההוא גברא, ע"כ.

ראיתי בס' "אור ההר" לגר"א הררי שליט"א שביאר נפלא: אברהם הוא צד הימין צד האמת, בבחינת: "ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל". ולעומתו לוט הוא בחינה של שמאל בחינה של שקר. ואם השקר רוצה להציג את עצמו בצד ימין כאילו הוא האמת, צריך בעל כורחו להעמידו במקומו הנכון שהוא משמאל, שנדע בברור ששם מקומו. ישנם הרבה דברים שבאים ונראים כאיצטלא של אמת, אבל בשורש מהותם הם שקר, תפקידנו הוא להעמיד את השקר ואת הרע במקומו הנכון, כדי שלא נטעה לחשוב אפילו בהרהור קל שיש בו משהו מהאמת.

  שלמה המלך החכם באדם, פותח את ספרו "קהלת" שעיקר תוכנו בענייני עולם הזה: "הבל הבלים הכל הבל" - לא כתוב הבל בניקוד סגול תחת הה"א אלא עם ניקוד פתח, כלומר - שיש לההביל את עניני העולם הזה להעמידם במקומם הנכון, לדעת שהם הבל, שלא יטעו אותנו הצבעים הססגונים העושר והתפאורה הנוצצת, האושר המדומה, כאילו יש בהם ממש. כי תראה מי מעיד ומייעץ לך בזה שלמה המלך, שהיה לו את כל העולם הזה, וראה ועשה הכל, ופסק שהכל הבל.

נביא כמה ראיות ליסוד חשוב זה:

   אמר החכם באדם בס' משלי י' ז': "זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב"- דהיינו כשמזכירים צדיק צריך לברכו ולשבחו, ולעומת זאת כשמזכירים רשע יש לקללו ולבזותו (לומר "פלוני שם רשעים ירקב"), עי' במשנה ביומא לח' ע"א, ובגמ' שם ע"ב. וכל זה למה? כדי להדגיש ולפרסם, כדי שנעמיד את הטוב והצדיק במקומו הנכון, ואת הרע והרשע במקומו הנכון.

ועפ"ז מובן מה שהגמ' ביומא פו' ע"ב אומרת: "מפרסמים את החנפים מפני חילול ה' "- פי' רש"י: שהן רשעים ומראים עצמם כצדיקים, אם יש מי שמכיר במעשיו מצוה לפרסמו מפני חילול ה', שבני אדם לומדים ממעשיו שסוברים עליו שהוא צדיק, ועוד כשבא עליו פורענות בני אדם אומרים מה הועיל לו זכותו, ע"כ. לכן צריך לפרסמם, שידעו את מקומם ולא יטעו בהם, ויהיה חילול ה' ח"ו.

בגמ' ברכות ז' ע"ב איתא: שלאה קראה לבנה בכורה ראובן - ראו מה בין בני לבן חמי יצחק, שהוא עשיו. דהיינו שצריך לראות ולהכיר ולשים את הטוב במקומו הנכון. לאה רוצה להראות לכולם מהו הטוב האמיתי שנכיר בו, ולעומת זאת לבזות את הרע. ראובן - אפילו שלקחו ממנו את הבכורה בעל כורחו, כביכול שלא בצדק ונתנו ליוסף, אעפ"כ - כשזרקו אותו לבור מעידה התורה שרצה ראובן להצילו, איזה מידות טהורות ונאצלות. לעומתו עשיו - שמכר את הבכורה מרצונו בהסכם מלא לאחיו יעקב, בכל אופן מתחרט כועס ורוצה להרוג את יעקב שכביכול גנב את בכורתו ממנו, איזה שחיתות, רעות ושפלות. צריך לפרסם ולהראות לכולם את ההבדל, מהו האמת שאליה צריך להתקרב, לעומת הרע שצריך לבזותו שנתרחק ונברח ממנו כמה שיותר.

מסופר על ה"חפץ חיים" שראה פעם אחת חילול שבת בכה ובכה. צריכים לדעת את החשיבות והערך של האמת, ולהבדיל של השקר. כשרואים עבירה, צריך לבכות ולהזדעזע, כדי להכיר באסון הגדול שגורם. ה"חפץ חיים" הקדוש והטהור זיע"א, ידע והרגיש זאת ולכן בכה ובכה. (אך אנו בעוונותינו הרבים התרגלנו למציאות הרעה, ולא כואב לנו מספיק).

בגמ' ברכות לה' ע"ב, איתא: א"ר חנינא בר פפא כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל, שנאמר: "גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית". ואין אביו אלא הקב"ה שנאמר: "הלא הוא אביך קנך". ואין אמו אלא כנסת ישראל שנאמר: שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך". מאי "חבר הוא לאיש משחית"? א"ר חנינא בר פפא: חבר הוא לירבעם בן נבט שהשחית את ישראל לאביהם שבשמים, ע"כ. ולכאורה צ"ב: נכון שהוא לא נהג כשורה בזה שלא בירך, וכי קרא אסון גדול, הלא בסך הכל לא הודה לה', וכי בגלל זה דימוהו חז"ל לירבעם שחטא והחטיא את ישראל, מה הקשר בכלל? האחרונים מבארים: חז"ל דימו את המזלזל בברכות לירבעם, יותר מכל עובר עבירה אחר, כיון שענין הברכות הוא להשריש ולהחדיר את האמונה בה' שכל הבריאה שלו, וכמו שמצינו באברהם אבינו שלימד את אורחיו לברך כדי שיאמינו בה'. והנמנע מלברך, נמנע מלהפיץ אמונה זו, אך אף שעושה זאת רק בשב ואל תעשה, אומר הכתוב: שאעפ"כ הוא חבר לירבעם בן נבט שקלקל את האמונה בה' בקום ועשה, שהסית את ישראל בידיים לעבוד עבודה זרה. (וכמאמר הכתוב במשלי יח' ט': "גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית", שביאורו - גם מי שנתרפא בשב ואל תעשה, הוא אח וקרוב למי שמשחית ומקלקל בידיים).

וע"פ היסוד הנ"ל חז"ל רצו שנכיר באסון הגדול של העבירה, אפילו שלכאורה נראית קטנה, רצו שנעמיד אותה במקומה הראוי כפי שדימו, כדי שנזדעזע ונתרחק ממנה. ובזה יובן מדוע חז"ל דימו כל מיני עבירות שנראים לכאורה קלות, לדברים מאד מוגזמים כגון:

א. כל האוכל פת בלא ניגוב ידיים כאילו אוכל לחם טמא, סוטה ד' ע"ב.

ב. כל אדם שיש בו גסות הרוח - כאילו עובד עבודת כוכבים, וכאילו כפר בעיקר וכאילו בנה במה וכו'...    

  סוטה ד' ע"ב. והובא גם ברמב"ם בהלכות דעות פ"ב ה"ג.

ג. כל הכועס  - כאילו עובד עבודה זרה, ומקורו בזוה"ק פרשת בראשית כ"ז' ע"ב, והובא גם ברמב"ם

  בהלכות דעות פ"ב ה"ג.

ד. כל הגוזל את חבירו שווה פרוטה - כאילו גוזל נשמתו ממנו בבא קמא קיט' ע"א.

ה. כל הגונב - כאילו עובד עבו"ז וכאילו שופך דמים מס' שמחות פ"ב סי' א'.

ו. כל המהרהר אחר רבו - כאילו מהרהר אחר שכינה, סנהדרין קי' ע"א.

ז. כל המחליף בדיבורו - כאילו עובד עבו"ז סנהדרין צ"ב ע"א.

ח. כל המלבין פני חבירו ברבים - כאילו שופך דמים בבא מציעא נח' ע"ב.

ט. כל המספר לשון הרע - כאילו כפר בעיקר. ערכין טו' ע"ב.

י. הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה כתובות קי' ע"ב.

ועוד כהנה רבות דברים שנראים לכאורה קיצוניים, אלא שחז"ל הקדושים רצו לזעזע אותנו שנעמיד את העבירה במקומה הראוי, ונכיר את עוצמת העבירה, ונתרחק ממנה כמה שיותר. מפני שטבעו של האדם שאינו מחשיב דברים שנראים קטנים והוא מזלזל בהם, אבל כלפי שמיא הם דברים עצומים, וחייבים לדעת זאת ולהשמר.

חז"ל אומרים במסכת אבות פ"ג מ"ה - רבי חנינא בן חכינאי אומר: הנעור בלילה, והמהלך בדרך יחידי ומפנה ליבו לבטלה הרי זה מתחייב בנפשו. ובמ"ט- רבי שמעון אומר: המהלך בדרך ושונה, ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה, ומה נאה ניר זה, מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו. ובמ"יד- רבי דוסא בן הרכינס אומר: שינה של שחרית ויין של צהרים, ושיחת הילדים, וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ מוציאין את האדם מן העולם. צריכים לחיות את זה!

והוא מה ששנינו במסכת אבות (א' יד'): "דע מה תשיב לאפיקורס"- צריך להשיב ולענות לו, כדי להעמידו במקומו הנכון. וזהו שעשה אברהם אבינו ללוט, אם השקר רוצה להטעות אותנו ולהראות שהוא בצד ימין בצד האמת, יש להעביר ולהעמיד אותו בצד שמאל ששם מקומו הנכון. יה"ר  שנזכה כולנו להכיר את האמת ולחיות על פיה, ולהעמידה במקומה הנכון והראוי. שבת שלום ומבורך!

מתפלל ודורש שלומכם וטובתכם כל הימים,

הצב"י שקד בוהדנה, ס"ט.

 

תגובות למאמר

הגב למאמר

בלחיצה על פרסם תגובה אני מאשר כי קראתי את התקנון