פרשת וישב

בס"ד

 

"ויאמרו איש אל אחיו, הנה בעל החלומות הלזה בא. ועתה לכו ונהרגהו ונשליכהו באחד הבורות ואמרנו חיה רעה אכלתהו, ונראה מה יהיו חלומותיו. וישמע ראובן ויצלהו מידם, ויאמר לא נכנו נפש. ויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר, ויד אל תשלחו בו, למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו" (פרק לז, פס' יט-כב).

עיין פירוש רש"י ז"ל שהביא פירושו של רבי יצחק שמקרא זה אומר דרשני, שהרי מאחר והאחים רוצים להרוג את יוסף, אם כן כיצד יראו מה יהיו חלומותיו? אלא, האחים אמרו נהרגהו! ורוח הקדש עונה כנגדם ונראה מה יהיו חלומותיו, נראה דבר מי יקום, שלכם או שלי. ועל פי זה פירשו "הפנים יפות" "והפרדס יוסף" ועוד את המשך הפס' "וישמע ראובן ויצלהו מידם" דהיינו שראובן שמע את רוח הקדש אומרת כן, ולכן הבין שאם הוא שמע ואחרים לא הוא חייב לעשות משהו בנידון ולהציל את יוסף, וכמעשה הגמרא (תענית כא.) על אלפא ורבי יוחנן שבתחילת דרכם בתור תלמידים דחקא להם השעה ונעשו עניים, ובעקבות כך החליטו לצאת למסחר, מספרת הגמ' שבדרך ישבו תחת כותל על מנת לאכול, והגיעו שני מלאכים מעל הכותל, אחד אמר לחברו בא ונפיל עליהם את הכותל מאחר ועוזבים חיי עולם ויוצאים לעסוק בחיי שעה, השיב לו חברו שאין לעשות כן מאחר ויש בניהם אחד שהשעה עומדת לו, שאם יתעלה וילך ללמוד יהיה ראש ישיבה, רבי יוחנן שמע את הדו-שיח המעניין של המלאכים ואילפא לא שמע, שאל רבי יוחנן את אילפא האם שמע משהו? וכאשר השיב לו שלא, הסיק מכך רבי יוחנן שהכונה היא אליו, מיד חזר ללמוד ואכן נעשה ראש ישיבה ע"ש. וכן הוא כאן לגבי ראובן, מאחר ואין אדם שומע או רואה דבר שאין לו בזה משמעות. וזכורני שראיתי מעשה נפלא ברבי ר' זושא זצ"ל שכאשר למד בבית המדרש לפתע נכנסה איזושהיא בילתי מוכרת והחלה לצעוק האם מישהו יודע היכן בעלה שנטש אותה עם ילדים מקושי הפרנסה, והיא מטלטלת מעיר לעיר לחפשו, הרים ר' זושא את ראשו מהגמ' וענה שבעלה נמצא בבית התבשיל, מיד הלכה לשם אותה אשה ומה התפלאה לראות שם את בעלה. ותהום כל העיר, רוח הקדש גלויה של ר' זושא שהרי מעולם לא ביקר בבית התבשיל. שמע מכך ר' זושא ביטל את הדברים ואמר, שום רוח הקדש, פשוט היום בבוקר לפני התפילה הלכתי למקוה ושמעתי שם שני אנשים שמדברים ביניהם ואומרים שאתמול הגיע אדם חדש לבית התבשיל, וכל היום חשבתי לעצמי מדוע משמים נתנו לי לשמוע זאת. כאשר נכנסה אותה אשה וצעקה שבעלה נטש אותה הבנתי...

ומכל מקום יש לשאול מדוע דוקא ראובן הוא זה ששמע ולא אחר, ויש לומר בס"ד שראובן הוא היחיד שהיתה לו הכרת הטוב ליוסף, שכן כאשר ראובן בלבל יצועי אביו חשש ראובן שעל ידי מעשה זה הרי הוא הוציא את עצמו מכלל השבטים והפסיד את הכל, ולא רק את הבכורה, כהונה והמלוכה. אולם כאשר יוסף חלם שאחד עשר אלומות משתחוות לו וכן לאחר מכן שמש וירח ואחד עשר כוכבים, ראובן הבין שעל פי החלומות של יוסף הרי הוא עדיין בכלל השבטים שבטי י-ה, ועל כן היה לו הכרת הטוב ליוסף, וכאשר יש לאדם עין טובה והכרת הטוב לחברו, משמים מזכים אותו לשמוע מה שאחרים אינם שומעים ולראות מה שאחרים אינם רואים, שכן הקנאה מסמאה את העיניים והחושים עד שאפילו ביוסף הצדיק אפשר להתבלבל מאוהב לאויב.

ובעיקר יש להתחזק היטב במידת הכרת הטוב ועין טובה בחג החנוכה הנמצא בפתח שכל עיקר יסודו הוא מהכרת הטוב לבורא כל העולמים כדאיתא ברמב"ם (הלכות חנוכה פ"ד הלכה יב) ע"ש.

יתן ה' ונזכה לעין טובה לראות מעלת חברינו ולהתרחק מהמידות הרעות המפסידות כל זאת, אכי"ר.

 

מתפלל ודורש שלומכם וטובתכם כל הימים,

הצב"י שקד בוהדנה ס"ט.

תגובות למאמר

הגב למאמר

בלחיצה על פרסם תגובה אני מאשר כי קראתי את התקנון