פרשת ויחי

אור קדש

מאת הרב שקד בוהדנה

חשיבות שמירת הזמן

וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם. (בראשית מח, א).

ישנה הערה נפלאה שמעירים רבותינו בעלי התוס' בפסוק זה, דמשמע שלא היה יוסף רגיל אצל יעקב, כמו שמצינו גם "ויקרא לבנו ליוסף" (בראשית מז, כט), דהיינו שאם יוסף היה רגיל אצל יעקב, מדוע צריך לקוראו? אפשר להמתין מעט עד שיבא מעצמו, אלא מוכרח שלא היה רגיל אצל יעקב. ואם היה ממתין אפשר ולא היה מגיע, ולכן צריך לקוראו. וכותבים בעלי התוס' משם רבנו שמואל, שהטעם

הוא לפי שהיה ירא שישאל לו הענין, היאך הורד מצרימה, ויגיד לו שמכרוהו אחיו, ויקללם יעקב, ונמצא מחריב את העולם כולו, שהרי כשקלל שלא מדעת ואמר: "עם אשר תמצא את אלקיך לא יחיה" (בראשית לא, לב), נתקיימה קללתו ומתה רחל בדרך אפרת, הא אם יקללם מדעת לא כל שכן.

וראיתי שאלה נפלאה מרבי יעקב גלינסקי זצ"ל, שהסיבה הזו טובה, מדוע לא בא יוסף אל יעקב כל אותן שבע עשרה שנים? אבל מדוע יעקב לא קרא לו? כיצד השלים יעקב עם הנתק מבן זקוניו האהוב עליו כנפשו?

ותירץ שיעקב ידע שיוסף הוא משנה למלך, עובד בשרותו של פרעה, דהיינו שאינו ברשות עצמו, ומאחר שכן זמנו אינו שלו ואין ליעקב הצדקה לבטלו מעבודתו, אלא במקרי חירום בהם יסכים פרעה לשחררו, דלא נשכח שמיעקב אבינו ע"ה, למדנו מה היא חובת העובד למעבידו, דו"ק בלשון הרמב"ם (פי"ג ה"ז), "...וכן חייב לעבוד בכל כוחו. שכן יעקב הצדיק אמר: "כי בכל כוחי עבדתי את אביכן

וכו'", ע"ש.

ועוד עיין בזה עד היכן הדברים מגיעים, במסילת ישרים פרק יא, ובגמ' תענית כג., במעשה דאבא חלקיה שבשעת עבודתו אפילו לא הסביר פנים לאמירת שלום, ועיין שם ב"בן יהוידע" ודו"ק.

ולכן כפי שהפועל אינו יכול להבטל ממלאכתו, כך אנו מצווים שלא לגרום לו להבטל כפי שפירש בספר החינוך מצוה קכד, ע"ש ודו"ק.

ולכן אין לתמוה מדוע יעקב אבינו ע"ה, היה נמנע לקרוא ליוסף במשך שבע עשרה שנה, עד שהוצרך לצוותו על קבורתו.

ומכאן יש ללמוד מוסר אדיר, שהנה מובא במסכת עירובין סה., "אמר רב נחמן בר יצחק, אנו פועלי יום אנו", דהיינו בלימוד התורה, זמננו משועבד, ועוד מובא שם שרב אחא בר יעקב, אם היה יום שהיה צריך לעבוד יותר ולא הספיק סדר לימודו היה משלימו בלילה, ודבר זה אינו שייך רק לאברכים בכולל, אלא לכל אדם באשר הוא, מאחר ואין התחייבות רק לראש כולל ולתומכי תורה, אלא בראש

ובראשונה לבורא עולם אשר הזמן שלו. ולכן כל אדם בזמן שיכול ללמוד זמנו משועבד אליו יתברך

ללימוד התורה, ואין הוא רשאי להבטל ממנה! ועיין בגמ' מנחות צט:, ששאל בן דמה בן אחותו של רבי

ישמעאל, את רבי ישמעאל, כגון אני שלמדתי כל התורה כולה, מהו ללמוד חכמה יונית. קרא עליו את המקרא הזה "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה" (יהושע א, ח), צא ובדוק שעה שאינה מן היום ואינה מן הלילה ולמד בה חכמה יונית!

והסביר מרן החפץ חיים זצ"ל, ב"שמירת הלשון" ח"ב פרק ל, שהזמן הוא של הקב"ה ואנחנו כפועליו, ובאיזו רשות נתבטל?

והמתבונן בדברים יבין עד כמה הדברים נוקבים ויורדים חדרי בטן, והדברים רבותי היקרים צריכים חיזוק רב, בעיקר בזמנינו שהאויר מלא בפיטפוטי סרק, ובנקל אפשר להגרר אחריהם ולהכשל רח"ל באיסורים חמורים. ומה עם שמירת הזמן, שלא יחזור?.

לכן חזק ונתחזק בעד אבינו שבשמים, לשמור על זמנינו ללימוד תורתו יתברך להרבות קדושה וכבוד שמים. והוא יתברך ישכין שלום ואחוה בינינו, וישמיענו ברחמיו לעיני כל חי לאמר, הן גאלתי אתכם אחרית כראשית, להיות לכם לא-לקים, אני ה' אל-קיכם אמן ואמן.

מתפלל ודורש שלומכם וטובתכם כל הימים.

בברכת שבת שלום

הצב"י שקד בוהדנה

רב קהילת אור החיים הקדוש אלעד וראש ישיבת תפארת הקודש תכב"ץ

תגובות למאמר

הגב למאמר

בלחיצה על פרסם תגובה אני מאשר כי קראתי את התקנון