פרשת במדבר

בסיעתא דשמיא

משיעוריו של מורנו ורבנו הרב שקד בוהדנה הי"ו שליט"א

פרשת במדבר

איתא במדרש תנחומא פרשת במדבר סימן ו'-

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה. אַשְׁרֶיךָ מֹשֶׁה, שִׁשִּׁים רִבּוֹא עוֹמְדִין, וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְּוִיִּים וְהַזְּקֵנִים וְהַכֹּל עוֹמְדִין, וּמִכֻּלָּם לֹא דִּבֵּר אֶלָּא עִם מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה.

בְּמִדְבַּר סִינַי, וְלָמָּה בְּמִדְבַּר סִינַי. מִכָּאן שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים נִתְּנָה הַתּוֹרָה, בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם וּבַמִּדְבָּר.

בָּאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וְיֶחְרַד כָּל הָהָר מְאֹד (שמות יט, יח). בַּמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ וְגוֹ' (שופטים ה, ד). בַּמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּמִדְבַּר סִינַי לֵאמֹר.

וְלָמָּה נִתְּנָה בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ. לוֹמַר לְךָ, מַה דְּבָרִים הַלָּלוּ חִנָּם לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, אַף הַתּוֹרָה חִנָּם לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ כֶּסֶף לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא כֶסֶף וּבְלֹא מְחִיר יַיִן וְחָלָב (ישעיה נה, א).

בְּמִדְבַּר סִינַי, לָמָּה בְּמִדְבַּר סִינַי. אֶלָּא כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה עַצְמוֹ הֶפְקֵר כַּמִּדְבָּר, אֵינוֹ יָכֹל לִקְנוֹת אֶת הַתּוֹרָה. לְכָךְ נֶאֱמַר: בְּמִדְבַּר סִינַי.

יש לבאר כמה נקודות מהמדרש-

 

אין צריך תוארי כבוד

'אשריך משה'- יש אומרים בדרך צחות מדוע חז"ל קוראים למשה כך בשמו הפרטי בלי תואר של כבוד, כמו שנוהגים היום הרב החשוב הגאון וכו'.. וכן אצל התנאים- אביי, רבא וכו' מדוע לא אומרים עליהם תוארים של כבוד?

אלא מסברים, לדוגמא אדם שהוא בריא וחזק יכול ללכת בכוחות עצמו, אבל אדם חלש, צריך סעד לתומכו, כן הוא אצל משה רבנו והתנאים וכו' אין צריך לומר תואר של כבוד, מפני שמספיק שאומרים את שמם וזהו כבר השבח הגדול ביותר שאפשר לומר עליהם, שמם הטוב הולך לפניהם, ואין צריכים סעד לתומכם.

וכמו שמספרים על הבעש"ט זיע"א שהיה כותב קמיעות שהיו מחוללים ניסים ונפלאות, ופעם חשדו אותו שהיה משתמש בכל מיני שמות שאסור להשתמש בהם, לכן פתחו את אחד הקמיעות שלו, וראו שהיה כתוב בו רק את שמו, שהיה מספיק רק שמו של הצדיק וכבר ראו נפלאות. ולעומת זאת בדורות המאוחרים יותר, שכבר ירדו במעלה, וכדאיתא בשבת קיב:' אם ראשונים כמלאכים, אנו כבני אדם, ואם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים וכו', לכן בדורות המאוחרים יותר, צריך יותר תוארים של כבוד בבחינת קביים, מקל הליכה לתומכם.

 

אין לגבות כסף על לימוד התורה הקדושה

'אף התורה חינם לכל באי עולם'- כן נפסק בשו"ע (יו"ד סימן רמו' סעיף ה') שאסור לגבות כסף על לימוד התורה, ומה שיש נוהגים היום כן לקחת כסף על לימוד התורה, הוא לא על עצם הלימוד, אלא משום שכר בטלה, שבאותו זמן יכל אותו רב לעסוק במלאכה ולהתפרנס ממנה, ובמקום זה הוא יושב ומלמד תורה, לכן משלמים לו על אותו הזמן שהתבטל ממלאכה, אבל על לימוד התורה גופא לא גובים כסף. ועיין בזה בספר "דרכה של תורה" הלכות מלמדים ותלמוד תורה על השו"ע שם.

 

גביתי ממך כסף כדי שתדע להעריך נכון את החידוש..

אולם היו גדולי עולם, שבשביל כבוד התורה הקדושה, ובשביל שידעו התלמידים להעריך אותה היטב, היו מוכרים את החידושים שלהם, מסופר על רבנו ירוחם ממיר זצ"ל שהיה המשגיח של ישיבת מיר, ומגדולי בעלי המוסר, והיה יודע להיכנס לעמקי נפשו של האדם ולתת לו עצה ותבונה נפלאה כיצד להתמודד עם יצריו וכו', ומסופר שפעם אחת, אחד מבוגרי ישיבת מיר, שכבר זכה להקים משפחה, בא להתפלל בישיבה בימים הנוראים, וכאשר הגיע לישיבה נכנס לרבי ירוחם ממיר, אמר לו רבי ירוחם, יש לי חידוש ורעיון מוסרי נפלא מאוד לומר לך, אבל יעלה לך חידוש זה סכום פלוני של כסף, התלמיד, מרוב חביבותו לדברי רבו, שילם את הסכום שביקש הרב, על אף שזה היה הכסף שלו בשביל החזרה לביתו לאחר הימים הנוראים, עם כל זאת לא היה מוכן להפסיד את חידושיו הנפלאים של רבו, לאחר ששמע חידוש זה והתפלא רבות נכנס כך לתוך התפילות של הימים הנוראים עם התחזקות גדולה, לאחר הימים הנוראים, כאשר רצה אותו תלמיד לחזור לביתו, נכנס קודם לרבו בשביל להיפרד ממנו, וכאשר נכנס לרבו ואמר לו שחוזר לביתו, מיד הביא לו הרב את אותו הסכום ששילם לו לפני כן, התפלא התלמיד ושאל את הרב- אם בכל אופן הרב התכוון להחזיר לי את הכסף, אם כן מדוע מתחילה גבה ממני הרב את הכסף? השיב לו הרב- דע לך, שדבר שמשלמים עליו, יודעים על ידי כך להעריך אותו, והוא נעשה יקר וחשוב אצל האדם, וכאשר אתה באתה אלי ורצית לשמוע את החידוש שלי, רציתי שתקח חידוש זה בכובד ראש, ותפנים אותו עמוק עמוק בתוך נפשך, ותדע להעריך את אותו החידוש שאמרתי לך, לכן לקחתי ממך את אותו הסכום, כדי שתדע להעריך היטב את החידוש, אבל עכשיו לאחר שכבר הפנמת היטב את החידוש, שוב אין לי עניין לקחת על כך כסף, ולכן הינך יכול לקחת את הכסף בחזרה.

 

 

על המצוות צריך לשלם

וכן בעניין זה מובא בזוה"ק פרשת תרומה דף קכח. דברים נפלאים, שאסור לאדם לעשות ולקיים את המצוות בחינם, שאם עושה כן, אינו יכול לזכות ע"י מעשה המצווה ההיא להמשיך עליו רוח קדושה, מאחר ויכולים החיצונים להתאחז במצוות הנעשות בחינם, ועיין למרן הבא"ח זלה"ה בשו"ת "תורה לשמה" סימן נ' כמה נפקא מינא בזה.

וזהו הסוד שאברהם אבינו ע"ה קנה את מערת המכפלה בכסף מלא, וכן מעיד רבנו המהרח"ו על רבנו האר"י זצוקללה"ה, שכאשר היה הולך לקנות אתרוג בשביל מצוות ארבעת המינים, היה נותן את ארנקו למוכר והיה אומר לו שיקח כמה שצריך, שעל המצוות צריך לשלם, על מנת שלא יהיה בהם אחיזה לסט"א.

 

על לימוד התורה אין צריך לשלם

אולם מבואר שם בזוה"ק, שכל זאת דווקא במצוות, אבל על לימוד התורה הקדושה אין צריך לשלם, מפני שבלימוד התורה הקדושה אין אחיזה לסטרא אחרא כלל, ולכן אין חשש אם אדם לומד תורה אצל רבו או מקבל איזה ספר לימוד מחבירו בחינם, מאחר ומעלת התורה כל כך עליונה, שאין שם אחיזה לסטרא אחרא, אלא אם כן אדם רוצה שאיזה תלמיד חכם ילמד איתו או ילמד את בנו וכדו' שיכול לשלם לו על כך, וכמו שבארנו לעיל שזהו 'שכר בטלה', או באופן השני- רב שרוצה לחבב את התורה הקדושה על התלמידים יכול לגבות מהם תשלום על כך וכמ"ש לעיל.

 

התורה נקנית על ידי מסירות נפש

'בשלשה דברים נתנה התורה באש ובמים ובמדבר' אומר רבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל ידוע שבשביל לזכות לתורה צריך מסירות נפש, וכדאיתא בגמ' ברכות סג. וכ"ה בשבת פג: ובגיטין נז: - "אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה", ומסביר מרן ה"חזון איש" שצריך להמית את הרצונות המפריעים ללימוד התורה זה נקרא להמית עצמו עליה, ולכן אומר רבי מאיר שפירא זצ"ל בזכות שלשה פעמים שמסרו נפש נתנה התורה, תחילה היה זה עם אברהם אבינו ע"ה שמרד בעבודה זרה ומסר נפשו בשביל לגלות את יחוד ה' בעולם, ועקב כך זרק אותו נמרוד לכבשן האש, נמצא שמסר נפשו באש, ובשביל זה היה כדאי להוריד את התורה לעם ישראל, אבל היה על כך קטרוג גדול בשמים, אמרו המקטרגים לקב"ה רבנו של עולם, יפה עשה אברהם שמסר נפשו על קידוש שמך באש, אבל זהו אדם יחידי, צריך לנסות את כל עם ישראל, ולכן, לאחר מכן היה ניסיון של מסירות נפש במים בקריעת ים סוף, ושם עם ישראל קפצו לתוך הים ומסרו נפשם לה', אבל עדיין קטרגו המקטרגים ואמרו רבנו של עולם, יפה עשו עם ישראל שמסרו נפשם בים סוף, אבל זה היה לרגע אחד בלבד, בא ננסה אותם בזמן ממושך ונראה אם יעמדו בנסיון, ולכן לאחר מכן היה את ניסיון ה'מדבר', שארבעים שנה היו עם ישראל במדבר במסירות נפש נפלאה לה', והשי"ת שיבח אותם בזה כנאמר "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה", וזה מה שאומר המדרש 'בשלושה דברים נתנה התורה'- שבזכות שלשה דברים שעשו במסירות נפש נתנה התורה- 'באש במים ובמדבר'

 

להפריע באמצע תוספות...

מעשה היה עם אחד מראשי הישיבות בזמן רוסיה הקומוניסטית, שבאותו זמן גזרו אותם הרשעים שאסור ללמד תורה, ולכן היו היהודים מתחבאים במקלטים ולומדים תורה בסתר כדי שלא יתפסו אותם, והיה בזה סכנת נפשות ממש, ופעם אחת באחד המקלטים, אותו ראש ישיבה לימד תורה בהתלהבות רבה את תלמידיו, והנה לפתע פתאום נכנס אחד החיילים לתוך המקלט, וראה את הרב מלמד תורה, והנה פתאום קם הרב מכיסאו, ניגש לאותו חייל ונתן לו סטירת לחי חזקה מאוד ששברה לו חלק משיניו, על אותו חייל נפל אימתה ופחד והוא נס על נפשו וברח, רק החשש היה שיקרא לעוד חיילים ויבואו וינקמו מהרב והתלמידים, אבל אותו חייל כל כך התבייש במה שהרב עשה לו, ולא אמר לאף אחד על כך, לאחר מכן שאלו הרבנים את אותו ראש ישיבה, איך העזת לסכן את עצמך ואת כל התלמידים בזה שהכאת את החייל, הרי זה ממש פיקוח נפש, השיב להם הרב- להפריע באמצע הסבר בתוספות זה כבר מוגזם !!!

 

איסור שכחת התורה

'בשלשה דברים נתנה התורה באש ובמים ובמדבר' יש על כך עוד דבר נפלא-

הסמ"ג כותב שיש לאו דאורייתא של שכחת התורה, אדם צריך לעשות כל שביכולתו בשביל לזכור את לימודו, אבל אם יושב ובטל מהתורה, וע"י כך שוכח לדעת הסמ"ג זהו לאו דאורייתא, ולמדים זאת מהפסוק בפרשת 'ואתחנן' (ד' ט')- "רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך", ועוד אומרת הגמ' בסנהדרין כל הלומד תורה ומשכחה, דומה לאשה הקוברת את בניה רח"ל.

לכן צריך להיזהר מאוד בדבר זה, ויעשה אדם כל שביכולתו בשביל לא לשכוח את לימודו, וידוע שאחד הדברים שצריך לעשות הוא לחזור על הלימוד, וככל שחוזר על הלימוד יותר כך יזכור יותר טוב.

 

 

 

התורה נתנה מתוך האש- זכירת התורה

אולם ישנה עוד עצה נפלאה, שאותה התורה הקדושה מרמזת לנו בכך שכותבת הרבה פעמים שהתורה נתנה מתוך האש וכמ"ש בפרשת ואתחנן(ד' לו') "ודבריו שמעת מתוך האש" ועוד הרבה פסוקים ומדרשים המקשרים את התורה לאש, עיין סוכה כח. בעניין תורתו של רבי יונתן בן עוזיאל שהיתה שורפת כל עוף שעף מעליו, וע"ש תוס' והבן, ועיין שם בריטב"א ע"פ הירושלמי מה היתה מעלת רבו, וכן עיין תוס' חגיגה דף טו. שהביאו מירושלמי בעניין בריתו של אלישע בן אבויה ועוד עיין בחגיגה דף יד: בעניין מעשה רבי אלעזר בן ערך שדרש לפני ריב"ז במעשה מרכבה, וכן עיין כתובות דף סב: בעניין רבי חייא, שכאשר היה חוזר לביתו מבית המדרש, היה עמוד אש מהלך לפניו, וכן עיין לאדוננו בר יוחאי שכאשר מסר את סודות האדרא קדישא כדאיתא בזוה"ק פרשת נשא דף רפז' ע"ב, הקיפתם אש, ודין גרמא שת"ח כל גופן אש כדאיתא בגמ' חגיגה כז. וראה תענית ז. ועיין למרן ה"קהילות יעקב" זצ"ל בספרו הנפלא "חיי עולם" פרק יז' וכן בפרק ל' שהאריך להסביר ולפרש שמהות האש באה להדגיש את קדושתה ונבדלותה של התורה הק' ומציאותו יתברך, כשם שהאש הוא המקום המובדל ביותר מתחום של האדם, שאי אפשר לבריה לבוא ולהכנס בתחומה והבן.

וזאת גם על מנת ללמדנו שאת לימוד התורה צריך ללמוד באש- בהתלהבות, בהשתוקקות עצומה לה' יתברך, להתפעל מכל דבר שלומדים, להבין שהתורה היא תורה אלוקית, ועל ידי שאדם כך מתפעל מהלימוד, שוב אינו שוכח אותו לעולם, לכן חשוב מאוד מאוד לשים דגש בדבר זה שהוא מהיסודות של לימוד התורה, ללמוד בחשק רב, וכן כותב הב"ח באורח חיים סימן מז' על מאמר חז"ל בנדרים פא. על הפס' בירמיהו ט', יב' "...על עוזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם..." הוא מפרש זאת שאין הכוונה שלא למדו תורה, למדו הרבה תורה רק הבעיה הייתה שהתייחסו ללימוד התורה כשאר החכמות, ולא למדו את התורה בחשק ובהתלהבות בכוונה להדבק בה' וזה נקרא שעזבו את התורה רח"ל. וע"י כך לא נמשכה קדושתו יתברך לארץ, והארץ נשארה כגוף בלי נשמה, ולכן אבדה.

 

לזכות לרוח הקודש

וכן כותב רבנו האר"י זצוקללה"ה בהקדמה לשער המצוות שכאשר אדם עושה מצווה צריך לעשות אותה בהתלהבות ובשמחה רבה כאילו נותנים לו אלף אלפים דינרי זהב, ועל קיום המצוות בצורה הזו באו כל ההבטחות של חז"ל על שכר המצוות, ועוד כותב שם הרב שאם יתמיד אדם בדבר זה לקיים את המצוות בשמחה עצומה ובהתלהבות רבה אין ספק שתשרה עליו רוח הקודש.

ולכן זוהי עצה נפלאה לזכירת התורה, ללמוד בהתלהבות עצומה ובחשק רב, ועל זה אומר המדרש 'בשלושה דברים התורה נתנה- באש במים ובמדבר' שבשביל לזכות לכתרה של תורה צריך שלשה דברים-

א. 'אש' ללמוד באש.

ב. 'מים', צריך להיזהר שלא יהיה אש זרה רח"ל ויבוא אדם להתגאות בעצמו שלומד ויודע וכו'.. לכן צריך 'מים'- ענווה, 'מה מים יורדים למקום נמוך אף דברי תורה אינם מתקיימים אלא במי שדעתו שפילה כדאיתא בתענית ז. ע"ש עוד, לכן צריך ענווה.

ג. 'מדבר' וכמ"ש בחז"ל- "אין דברי תורה מתקיים אלא במי שמשים עצמו כמדבר", וכמ"ש במסכת אבות- 'שלי שלך ושלך שלך', שאדם מפקיר את כל כולו בשביל התורה הקדושה, עד שאין לו שום חפץ בעולם הזה כלל אלא רק בלימוד התורה הקדושה. עיין סוטה דף כא: א"ר יוסי בר חנינה אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמעמדי עצמו ערום עליהן.. ופרש"י ז"ל- "שפירש מכל עסקים ונעשה עליה עני וחסר כל.."

ע"י ג' דברים הללו אפשר לזכות לתורה הקדושה, "יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה" אין שום בריה יודעת כמה גדול שכרן של לומדי התורה "עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו" כדאיתא בברכות לד:

יהי רצון שנזכה להכין עצמנו כראוי לחג מתן תורה, שביום זה כותבים בספרי חסידות שיש קולות וברקים כמו במעמד הר סיני וזכי הראות והשמיעה יכולים לשמוע זאת, וביום זה נפתחים השמים וניתנים עוד רבדים ועוד חלקים של התורה הקדושה.

 

מתפלל ודורש שלומכם וטובתכם כל הימים,

הצב"י שקד בוהדנה, ס"ט.

תגובות למאמר

הגב למאמר

בלחיצה על פרסם תגובה אני מאשר כי קראתי את התקנון