פרשת בלק

בסיעתא דשמיא

משיעוריו של מורנו ורבנו הרב שקד בוהדנה הי"ו שליט"א

פרשת בלק

הקב"ה סותם טענותיהם של אומות העולם לעתיד לבוא

איתא במדרש "במדבר רבה" פרשה כ' אות א'- "וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר" (במדבר כב, ב), זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (דברים לב, ד): "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט", לֹא הִנִּיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים פִּתְחוֹן פֶּה לֶעָתִיד לָבוֹא לוֹמַר שֶׁאַתָּה רִחַקְתָּנוּ, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּשֵׁם שֶׁהֶעֱמִיד מְלָכִים וַחֲכָמִים וּנְבִיאִים לְיִשְׂרָאֵל, כָּךְ הֶעֱמִיד לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. הֶעֱמִיד שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל כָּל הָאָרֶץ, וְכֵן עָשָׂה לִנְבוּכַדְנֶצַּר, זֶה בָּנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְאָמַר כַּמָּה רְנָנוֹת וְתַחֲנוּנִים, וְזֶה הֶחֱרִיבוֹ וְחֵרֵף וְגִדֵּף, וְאָמַר (ישעיה יד, יד): "אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב". נָתַן לְדָוִד עשֶׁר וְלָקַח הַבַּיִת לִשְׁמוֹ, וְנָתַן לְהָמָן עשֶׁר וְלָקַח אֻמָּה שְׁלֵמָה לְטָבְחָהּ. כָּל גְּדֻלָּה שֶׁנָּטְלוּ יִשְׂרָאֵל אַתְּ מוֹצֵא שֶׁנָּטְלוּ הָאֻמּוֹת כַּיּוֹצֵא בָּהּ, הֶעֱמִיד משֶׁה לְיִשְׂרָאֵל, וּבִלְעָם לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. רְאֵה מַה בֵּין נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל לִנְבִיאֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל מַזְהִירִין אֶת יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֵרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לג, ז): "וְאַתָּה בֶן אָדָם צֹפֶה נְתַתִּיךָ וגו'", וְנָבִיא שֶׁעָמַד מִן הַגּוֹיִם הֶעֱמִיד פִּרְצָה לְאַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת מִן הָעוֹלָם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הַנְּבִיאִים הָיוּ בְּמִדַּת רַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, שֶׁכֵּן יִרְמְיָה אוֹמֵר (ירמיה מח, לו): "לִבִּי לְמוֹאָב כַּחֲלִלִים יֶהֱמֶה", וְכֵן יְחֶזְקֵאל (יחזקאל כז, ב): "בֶן אָדָם שָׂא עַל צֹר קִינָה", וְזֶה אַכְזָרִי עָמַד לַעֲקֹר אֻמָּה שְׁלֵמָה חִנָּם עַל לֹא דָּבָר. לְכָךְ נִכְתְּבָה פָּרָשַׁת בִּלְעָם לְהוֹדִיעַ לָמָּה סִלֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מֵעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, שֶׁזֶּה עָמַד מֵהֶם וּרְאֵה מֶה עָשָׂה.

 

נביא בלי תורה

יש להקשות, כיצד סותם הקב"ה את פיהם של אומות העולם לעתיד לבוא, ע"י שהעמיד להם את נבוכדנצר, המן ובלעם והלוא הטענה במקומה עומדת! שאומות העולם יטענו שביקשו נביא כמשה! וכי בלעם הרשע הוא כמו משה רבינו? משה רבינו היה העניו מכל האדם, ובלעם היה שיא הגאווה, וכמ"ש במשנה באבות- "עין רעה ונפש רחבה ורוח גבוהה הרי זה מתלמידיו של בלעם הרשע", אם כן כיצד נסתמה הטענה של האומות לעתיד לבוא?

אלא מסביר זאת נפלא בספר "לב אהרן" ע"פ הגמ' בע"ז דף ב: דאיתא שם שהקב"ה חיזר על כל האומות לתת להם את התורה, ושאלו מה כתוב בה? ענה להם הקב"ה- 'לא תרצח', לא תנאף' וכו', ולא רצו לקבלה.

נמצא, שאומות העולם לא רצו לקבל את התורה, אולם לעומת זאת רצו נביאים ומלכים וכו', ונתן להם הקב"ה כרצונם, דהיינו שאת התורה לא נתן להם כיוון שלא רצו, ונביא ומלך ועשיר נתן להם, שכך ביקשו, והתוצאה מהבקשה שלהם היא שקיבלו את בלעם הרשע, מכיוון שביקשו נביא בלי תורה, ונביא בלי תורה יוצא בלעם הרשע, וכן מלך בלי תורה יוצא נבוכדנצר, וכן עשיר בלי תורה מקבלים המן הרשע.

ולעומת זאת אם יש נביא עם תורה מקבלים משה רבינו, וכן דוד המלך ושלמה המלך וכו'.

ובזה ממש נסתמה טענתם של האומות לעתיד לבוא, שהרי זהו ממש מה שביקשו ואלו התוצאות...

 

עוצמתה של תורה

זוהי עוצמתה של התורה הקדושה להפוך אדם מושחת עם מידות רעות ומגונות ולעשות ממנו מלאך! 'פנים חדשות באו לכאן', שלאחר שהתורה נכנסת באדם פתאום רואים איזה ענווה, דרך ארץ, חשיבות לצורכי הזולת וכו', יכלה הזמן והמידות הטובות שנובעות מהתורה הקדושה לא יכלו.

רק התורה הקדושה היא זו שיכולה להכניע את היצר הרע של האדם, כדאיתא בקידושין דף ל: "כך הקב"ה אמר להם לישראל בני, בראתי יצה"ר ובראתי לו תורה תבלין ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו שנאמר "הלא אם תטיב שאת..." ואם אין אתם עוסקים בתורה אתם נמסרים בידו שנאמר "לפתח חטאת רובץ.." ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך שנאמר "ואליך תשוקתו וכו'" ע"ש. וכן כותב רבנו הרמח"ל זצ"ל בספרו "מסילת ישרים" פרק ה' וזה לשונו- "והנה פשוט הוא שאם הבורא לא ברא למכה זו אלא רפואה זו, אי אפשר בשום פנים שירפא האדם מזאת המכה בלתי זאת התרופה, ומי שיחשוב לינצל זולתה- אינו אלא טועה, ויראה טעותו לבסוף כשימות בחטאו..." עכלה"ק ע"ש עוד, ודו"ק היטב.

התורה הקדושה - כלי מדידה נכון בעבודת ה' יתברך

בברכת יעקב אבינו למנשה ואפרים נאמר (בראשית מח', טז')- "המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק וגו'" לכאורה קשה, כיצד יעקב אבינו מקדים את שמו לשם אבותיו, שאומר קודם 'שמי' ורק אח"כ 'ושם אבותי' ?

ומסבירים שהרי אברהם אבינו הוא עמוד החסד, ויצחק אבינו הוא עמוד הגבורה, ויעקב אבינו עמוד התפארת, שתפארת כידוע רומז לתורה.

שיעקב אבינו מברך את מנשה ואפרים, הוא מברכם- 'ויקרא בהם' דהיינו שיהיה בהם, 'שמי' היינו תורה, ורק אחרי שיהיה בהם תורה, אז 'ושם אבותי אברהם ויצחק'- שיהיה בהם חסד וגבורה, שהרי לעשות חסדים, או גבורה בלי תורה זהו ממש חורבן, שאין האדם יודע מהו באמת חסד ומהו גבורה, דהיינו מה לקרב ולהשפיע ומה לרחק, רק התורה הקדושה היא זו שמאזנת ומודדת נכון את כל המידות מה לעשות, כמה לעשות, איפה לעשות ועם מי לעשות וכו', ורק כאשר הולכים על פי כללי התורה הקדושה, אפשר לבצע את הדבר הנכון והאמיתי באמת.

 

מכיוון שבלעם היה נביא- היה רשע 

יש מימרא מהגר"ש פינקוס זצ"ל- "יש חושבים שאע"פ שבלעם היה נביא הוא היה רשע, אבל אני אומר שמכיוון שבלעם היה נביא, הוא היה רשע"

פירוש הדברים, שיש טוענים, שלמרות שבלעם היה נביא הוא היה רשע, דהיינו שיכול להיות דבר כזה ומצינו אנשים גדולים שנפלו וכו', אולם הגר"ש פינקוס אומר שההסתכלות צריכה להיות שונה והיא- שמכיוון שבלעם קיבל נבואה, זה גרם לו להיות רשע!

וצריך קצת ביאור לדברי הרב, ובאמת מקור הדברים הוא בגמ' חולין דף פט. דאיתא שם- "אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל- חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה, אתם ממעטין עצמכם לפני, נתתי גדולה לאברהם, אמר לפני- "ואנכי עפר ואפר", למשה ואהרן, אמרו "ונחנו מה", לדוד, אמר- "ואנכי תולעת ולא איש" אבל עובדי כוכבים אינן כן, נתתי גדולה לנמרוד, אמר- "הבה נבנה לנו עיר", לפרעה, אמר- "מי ה'", לסנחריב, אמר- "מי בכל אלהי הארצות וגו'" לנבוכדנצר, אמר- "אעלה על במתי עב", לחירם מלך צור, אמר- "מושב אלהים ישבתי בלב ימים"."

 

'הגדלה' למידות והטבעים שבאדם

ומסבירים בעלי המוסר, שיש מידות וטבעים שטמונים באדם, ולא תמיד ניכרים כלפי חוץ, וכאשר אדם מקבל גדולה כלשהי, הרי זה כמו לעשות 'הגדלה' למידות הטמונות בו, ואז מידותיו וטבעיו מתגלים כלפי חוץ בעוצמות הרבה יותר גדולות מכאשר היו טמונות בתוך האדם.

[ומסבירים שזו היא גם בחינת העולם הבא, שמאיר אור גדול ועצום על האדם, ומגלה את כל הנקודות הטמונות והמוסתרות בו, וזהו היא הסיבה שכל כך מדקדקים עם האדם על כל פרט, שאז כל פרט קטן ניכר בצורה מאוד בולטת, ולכן הזהירו הרבה בספרי המוסר, לעשות חשבון נפש רב על כל מעשה ומעשה שעושה האדם לראות היש בו נגיעה כלשהי שצריך לבערה וכו'..]

ולכן אברהם אבינו ומשה ואהרן ודוד המלך וכו' שבטבעם היו בעלי ענווה, כאשר נתן להם הקב"ה גדולה, הרי שהמעיטו עצמם עוד יותר ויותר, אולם לעומת זאת אצל אומות העולם שבטבעם טמונות מידות רעות של רדיפה אחר הכבוד והממון וכו', אע"פ שלפני שקיבלו את אותה גדולה, אפשר שמידותיהם לא היו כ"כ ניכרות כלפי חוץ, אולם כאשר הקב"ה גידלם ורוממם, התגלו מידותם הרעות והמושחתות לעיני כל.

וכך מובן המימרא של הגר"ש פינקוס זצ"ל- שמכיוון שבלעם קיבל נבואה, לכן היה רשע, שגדולה זו שהשפיע לו הקב"ה, רק הגדילה את המהות הפנימית שלו וגילתה אותה כלפי חוץ.

 

 

תאוות ומידות רעות גם בימי הזיקנה וגם לעולם הבא

ועוד כותבים רבותינו בעלי המוסר, שאל יחשוב האדם שאם לא עבד על מידותיו ותאוותיו בצעירותו, שיעלמו ממנו לעת זיקנותו, זה אינו, גם בימי זקנותו ישארו בו אותם המידות והתאוות שלא תיקנם בצעירותו. ורבותינו המקובלים כותבים שגם לאחר פטירתו של האדם, ישאר עם אותם המידות והתאוות שהיו לו כאן בעולם הזה, לכן יתגבר האדם בעוז וגבורה בימי צעירותו לתקן כל אשר צריך לתקן, ויקיים דברי הזוה"ק "מפני שיבה תקום"- בטרם יגיעו ימי הזיקנה והשיבה יקום ויתגבר בעבודת ה' יתברך בכוחות גדולים, עם כל המרץ והחשק, של ימי הבחרות.

רבנו אליהו לופיאן זצ"ל היה רגיל לספר מעשה באדם אחד שכל ימיו היה רודף ממון בצורה חריפה מאוד, גם לעת זקנותו, ואע"פ שהיה לו הון רב, מעולם לא הסתפק בכך ורצה עוד עוד.. לפני שנפטר אותו אדם, בזמן גסיסתו, אמר לקרוביו שהיו לצידו, שרוצה לומר להם דבר מוסר מסוים, ואמר להם- דעו לכם שכל ימי רדפתי אחרי ממון, וגם עכשיו שאני עוד מעט כבר יוצא מהעולם אני מרגיש, שאם אחד מכם יוציא כסף מכיסו, יש לי תאווה לקחת ממנו את הכסף ולהניח אותו מתחת לכרית שלי..

 

'כאשר יש ציפוי של כסף..'

מסופר על חסיד אחד שהיה איש חסד גדול, ואע"פ שלא היה לו הרבה ממון, עם כל זאת השתדל לעשות חסד ולעזור ליתומים, ואלמנות וכו' כפי יכולתו, ותמיד קיבלם בסבר פנים יפות וכבוד רב. כאשר היו באים לרבי של אותו חסיד ומבקשים עזרה, אמר להם שיש לו חסיד נאמן, ושלחם אליו, וכך מצאו מרגוע לנפשם.

לימים אותו חסיד הצליח בעסקיו, ומיום ליום הוסיף ממון על ממונו, עד שהפך להיות עשיר גדול מאוד, ובנה לעצמו דירה מפוארת, עם משרתים ושומרים וכו', כאשר היו באים עניים לבקש צדקה, היה שומר בפתח החצר שהיו לו הוראות כמה כסף לחלק לכל עניין ועניין, לאלמנות סך פלוני, ליתומים סך פלוני וכו', והיה השומר נותן להם ומשלחם, והיו העניים יוצאים משם בעוגמת נפש על היחס ה'חם' שקיבלו. יום אחד הגיע שליח לרבי, ואמר לו- רבי, יש זוג יתומים שצריכים להתחתן ואין להם אף פרוטה, ומיד שלחו הרבי לחסיד שלו, הלך השליח לאותו חסיד, הגיע לאותו שומר, ושאלו השומר מה הינך צריך? והשיבו שבא לבקש צדקה עבור זוג יתומים, הוציא השומר מכיסו את רשימת ההוראות, נתן לו סכום פלוני ואמר לו קח ולך.

השליח יצא בעוגמת נפש, והלך לרבי וסיפר לו שאמנם קיבל עזרה בממון, אבל התאונן בפניו על היחס שקיבל, הרבי לא האמין למשמע אוזניו, שכך לא הכיר את החסיד שלו, שהיה ידוע ביחסו הטוב לעניים, ומיד ציווה למשמשו לקחתו לביתו של אותו חסיד, נסע הרבי, והגיע לביתו של החסיד, וקיבלו החסיד בכבוד רב ובשמחה רבה, לאחר מכן לקח הרבי את החסיד ליד אחד החלונות של ביתו, ושאלו, תלמידי חביבי ספר נא לי מה הינך רואה מבעד לחלון, השיבו החסיד רואה אני אנשים הולכים ברחוב, לקחו הרבי למראה גדולה שהיתה לצידה של החלון, ואמר לו הבט במראה והגד לי מה אתה רואה, הסתכל החסיד ואמר לו רואה אני את עצמי, שאלו הרבי, מדוע כאשר הסתכלת מהחלון ראיתה אנשים, וכעת אתה רואה את עצמך? הרי זו זכוכית וזו זכוכית! השיבו החסיד, פשוט מאוד, מאחורי הזכוכית של המראה יש ציפוי של כסף ולכן אני רואה את עצמי! אמר לו הרבי- ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר! כשיש ציפוי של כסף אתה רואה רק את עצמך! והוכיחו הרבי על עניין היחס לעניים ולמסכנים, מאז שזכה להתעשר, שמע החסיד וקיבל על עצמו לשנות דרכיו לטובה כימי קדם, וכך היה שמאותו יום קיבל את כל הבא לביתו בהארת פנים וכבוד גדול.

 

 

תגובות למאמר

הגב למאמר

בלחיצה על פרסם תגובה אני מאשר כי קראתי את התקנון