פרשת בהר

בסיעתא דשמיא

משיעוריו של מורנו ורבנו הרב שקד בוהדנה הי"ו שליט"א

פרשת בהר

 

"וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר"(ויקרא כה' א')

מה עניין שמיטה אצל הר סיני

איתא ברש"י ז"ל- מה עניין שמיטה אצל הר סיני? והלא כל המצוות נאמרו בסיני, אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני.כך שנויה ב"תורת כהנים" עכ"ל.

פירוש הדברים התורה באה ללמד אותנו, שכשם שבמצוות השמיטה נתבארו בפסוקים כל המצוות הכלולים בה, וכל הפרטים בשביל לקיימה, מה שלא מצינו בשאר המצוות, כך כל שאר המצוות נאמרו למשה רבינו בהר סיני עם כל דקדוקיהן ופרטיהן.

שואלים המפרשים, בכל זאת מדוע דווקא מצווה זו- מצוות השמיטה, נבחרה לייצג את כל שאר המצוות? ועוד, הרי מצוות השמיטה נוהגת רק בארץ ישראל, ולא בחוץ לארץ, ובמעמד הר סיני עם ישראל היו במדבר- מחוץ לארץ ישראל, אם כן מדוע דווקא מצווה זו נבחרה לייצג את שאר המצוות?

 

מצוות השמיטה הכנה לארץ ישראל

הספורנו מתרץ- הרי ידוע שכאשר עם ישראל יצאו ממצרים, היו צריכים לספור חמישים יום עד לקבלת התורה הקדושה, ומיד לאחר מכן היו אמורים להיכנס לארץ ישראל, אולם מכיוון שהיה את חטא העגל ולאחריו את חטא המרגלים, שהיה במשך ארבעים יום, כנגד כל יום נגזר על עם ישראל להישאר שנה במדבר, ולכן היו צריכים להישאר ארבעים שנה במדבר וכל אותו הדור לא זכו להיכנס לארץ ישראל, אלא רק הילדים שנולדו במשך הארבעים שנה, הם זכו להיכנס לארץ ישראל.

לכן אומר הספורנו, במעמד הר סיני, משה רבנו רצה להכין את עם ישראל להיכנס לארץ ישראל, ולכן לימדם את מצוות השמיטה שנוהגת רק בארץ ישראל, ולא ידע משה רבנו שלאחר מעמד הר סיני יהיה את חטא המרגלים ויצטרכו להתעכב במדבר במשך ארבעים שנה.

 

הר סיני דינו כמו ארץ ישראל

הכלי יקר מתרץ- אע"פ שמצוות השמיטה, נוהגת רק בארץ ישראל, עם כל זה שייכת גם למעמד הר סיני, מכיוון שע"י המעמד הנשגב של מתן תורה בהר סיני, נתקדש הר סיני בקדושה עילאה, ונאסר בחרישה ובזריעה, ובאותו זמן הגיד הקב"ה למשה עניין השמיטה והיובל לומר שבמספר שבעה ובמספר מט' אני נותן קדושה זו לכל ארץ ישראל, ולכן שייכת מצוות השמיטה להר סיני, וראויה היא לייצג את שאר המצוות.

 

הר סיני- הר המוריה

כתוב בספר- "גנא דפילפלי" מהלך נפלא ביותר שמסביר היטב את העניין הנ"ל-

הרי דברי רש"י מקורם הוא "מתורת כהנים", ו"תורת כהנים" זה "סיפרא", ואיתא בגמ' סנהדרין פו' ע"א- סתם "סיפרא" רבי יהודה, לכן יוצא שדברי רש"י הם דברי רבי יהודה.

הגמ' בגיטין דף ח' מביאה מחלוקת בין רבי יהודה לחכמים, בעניין אם אדם לקח אדמה מחוץ לארץ והניחה בכלי נקוב, והביאה לארץ ישראל, והניחה על גבי יתדות, באופן שהכלי נקוב מונח באוויר, לדעת חכמים האדמה שבכלי הנקוב יונקת מהאדמה של ארץ ישראל, ולכן יש לאדמה זו דין של ארץ ישראל, ולעומת זאת דעת רבי יהודה- דבתר אדמה אזלינן, ויש לאדמה זו דין של חוצה לארץ.

והנה ישנו מדרש "שוחר טוב" על תהלים ומובא שם במזמור סח', שאומר שהר סיני הוא היה הר המוריה, שהקב"ה עקר את הר המוריה ושם אותו במדבר והוא הוא הר סיני.

וממדרש זה לכאורה יש להר סיני דין של חוצה לארץ.

אולם איתא בגמ' שבת פח' ע"א- שהקב"ה כפה על עם ישראל את ההר כגיגית, ואמר אם אתם מקבלים את התורה מוטב, ואם לאו, שם תהיה קבורתכם.

נמצא שהר סיני, שהוא הר המוריה, היה עומד באוויר, ובאנו למחלוקת רבי יהודה וחכמים- לדעת חכמים יש לאדמה זו דין של חוצה לארץ, ולדעת רבי יהודה שסובר בתר אדמה אזלינן יש לאדמה זו דין של ארץ ישראל.

ולכן לדעת רבי יהודה שסובר שהר סיני יש לו דין של ארץ ישראל, הוא זה שאומר בתורת כהנים שמביא רש"י ז"ל- שמצוות שמיטה שנוהגת בארץ ישראל נבחרה לייצג את שאר המצוות, ומה היא נאמרו כללותיה ודקדוקיה בסיני, אף כל שאר המצוות נאמרו כללותיהן ופרטותיהן בסיני.

 

שומרי השמיטה דרגתם כמו מלאכי השרת

בתחילת הפרשה מדובר על המצווה היקרה- מצוות השמיטה, שעליה אמרו חז"ל ויקרא רבה(פרק א' פס' א') כל מי ששומר שמיטה נאמר עליו "גיבורי כח עושי דברו"(תהלים קג' ב'), שפסוק זה נאמר על מלאכי השרת, שכל אדם הכובש יצרו, ומתגבר על עצמו, ושומר שמיטה כהלכתה, נאמר עליו הפסוק הנ"ל, לומר שאדם זה דרגתו כמו מלאך! ועל שומרי שמיטה נאמר- "בעלי אמונה" שאמונתם כל כך חזקה בה' יתברך שמוכנים להפקיר כל שדותיהם וכו', ובוטחים בה' שיפרנס אותם.

וצריך לדעת שעל מצוות השמיטה נאמר- "וצויתי את ברכתי לכם וגו'"(ויקרא כה' כא'), לומר שאדם ששומר שמיטה לעולם לא יפסיד מאומה, אלא אדרבה, הוא יזכה לברכת ה' וירוויח הרבה יותר, ומעשים בכל שמיטה, כמה ניסים ונפלאות נעשים לכל אותם ששומרים את השמיטה.

 

 

 

רק המטעים ששמרו שמיטה גדלו ופרחו..

ובאחת השמיטות, היה מעשה עם הרב לנדא שליט"א, שקנה מטעים בצפון של בננות כדי שאותם המטעים ישמרו שמיטה, ומסביב למטעים של הרב לנדא, היו עוד מטעים של בננות שהם לצערנו לא שמרו שמיטה, ובתחילת השנה היה קור גדול מאוד, ולא ירד גשם במשך כמה שבועות, וכל אותם המטעים של הבננות התייבשו לגמרי, ורק המטעים שרכש הרב לנדא נשארו ירוקים, והצמיחו פירות וכו', והיה דבר זה לפלא גדול לעיני כל, והיה מזה קידוש ה' גדול, ולקחו אוטובוסים מכל רחבי הארץ של תלמודי תורה, לראות נס נפלא זה, ואמרו המלמדים לתלמידים- אתם רואים שדות אלו שנובלים ויבשים, הם לא שומרים שמיטה, ולעומת זאת אתם רואים את השדות הירוקים עם הפירות הנפלאים- הם שומרים שמיטה!!!

וכן הוא מעשים בכל שמיטה ושמיטה, שכל אדם שתולה בטחונו בה' יתברך ומקיים את מצוות התורה בתמימות- "הבוטח בה' חסד יסובבנו" שזוכה תמיד לראות השגחה ניסית נפלאה.

 

לספור בכסף גדול, ולא בכסף קטן

"וספרת לך שבע שבתות שנים, שבע שנים, שבע פעמים, והיו לך ימי שבע שבתת השנים תשע וארבעים שנה"(ויקרא כה' ח')

שואל המגיד מדובנא, מה עניין הספירה הזאת של שבע שבע וכו'..?

ומביא על כך משל נפלא- היה עני מרוד, שהיה אוסף פרוטות וצוברם בשקו, והנה יום אחד שמח אותו עני והתחיל לשבח מעשיו ואמר כמה פרוטות אספתי! כמה כסף יש לי! בא אליו איזה פיקח ואמר לו, הן אמת שיש לך המון פרוטות, אבל מטבע אחד שיש לי שווה כנגד כל הפרוטות שיש לך, אל תסתכל על הכסף הקטן, תראה את הכסף הגדול, שכולל בתוכו את כל הפרוטות האלו.

וכך הוא, אומר המגיד מדובנא, האדם סופר כמה ימים יש בשנה, וכמה שנים יש לחיות, נמצא כמות גדולה של ימים ושנים, ואז אומר האדם לעצמו שלום עליך נפשי, ומתעצל מעבודת קונו, אבל אם האדם יעשה חשבון, כמה שמיטות יש לי לחיות? ימצא שבמקרה הטוב יש לו סך הכל איזה עשר שמיטות.

ואם יעשה חשבון של יובלות, ימצא שאולי בנס גדול יזכה לשתי יובלות.

וזאת באה התורה ללמד אותנו- שאדם יעשה חשבון של החיים שלו בעולם הזה ב'כסף גדול', בשמיטות, ביובלות, וכך יבין שזמנו אינו ארוך, כמו שהיה נראה לו, ועל ידי כך יתעורר לעבודת ה' יתברך, וינצל ימיו ושנותיו לעבודת ה'.

 

דבריו הנוראים של ה"אור החיים" הקדוש

כותב ה"אור החיים" הקדוש, בפרשת ויחי על הפס' ויקרבו ימי וכו' בד"ה ולראשונים, שתחילה הגדיל השי"ת את עבודת האדם בעולם הזה והתפרסה על מאות שנים, אולם מאחר שלא עמדו בכך, הקיל מעליהם וקיצר שנותיהם על מנת שיתחלחלו מיום הפקודה ולא יתעצלו במלאכתם מלאכת שמים, וכ"ש שלא יחטאו, ולאחר שגם בזה רבים לא עמדו קיצר עוד שנותיהם על מנת להקל מעליהם עד שבזמנינו אומר רבנו חיים בן עטר זללה"ה ימי שנותינו בהם שבעים שנה ורבים מבני עמנו לא עמדו בעבודה קלה כזו.

לכן צריך להתעורר ולהתגבר כארי ולנצל כל רגע ורגע לעבודת ה' יתברך.

 

"לה' הארץ ומלואה"

יש עוד נקודה נפלאה שאפשר ללמוד ממצוות השמיטה, שהתורה הקדושה באה ללמד אותנו שעולם הזה אינו שייך לנו, שע"י שאדם נח ושובת בשנה השביעית מעבודת השדה שלו, ומפקיר את שדותיו, הרי זה מביאו להכרה פנימית שבעצם עולם הזה אינו שייך לו, אלא רק לקב"ה ישתבח שמו, ועולם זה הוא רק זמן ארעי, ויבוא יום והוא יצטרך לעזוב את כל רכושו, ואז יגיע לעולם ששייך לו לנצח, אבל זה רק אם הכין עצמו לכך, ולמד תורה ועשה מצוות ורכש עולם הבא, אולם אם לא שמר תורה ומצוות, הרי זה איבד את שני העולמות רח"ל.

 

הבית בעולם הבא

ומעשה היה עם מרן ה"חפץ חיים" זצ"ל, שפעם בא איזה עשיר אחד לביתו, וראה אותו עשיר את הבית של החפץ חיים, ונדהם למראה עיניו, לראות איזה בית פשוט יש לרב, שהיה נראה כמו צריף פשוט והכל היה רעוע וכו'.. ראה החפץ חיים את פליאתו ושאלו, מדוע אתה מתפלא? וכי איפה הבית שלך? ואיפה הרהיטים שלך? הרי אני רואה אותך כעת בלי כלום.. השיב לו העשיר- הרב, איני גר כאן אלא אני גר בעיר פלונית בשכונה פלונית וכו', הרב מוזמן לביתי ואז יראה הרב את כל העושר שיש לי, אמר לו הרב, גם אני איני גר כאן, אלא ביתי נמצא שם למעלה, ואחרי מאה ועשרים אגיע לשם ושם אקבל את כל העושר הגדול שצברתי לי כאן בעולם הזה.

וכן גם אמר המגיד למרן ה"בית יוסף" שיקרא לחיבורו הגדול- "בית יוסף", מכיוון שחיבור נפלא זה הוא הבית שלו לעולם הבא.

ומכל הנ"ל ילמד האדם, "ישמע חכם ויסף לקח", לשנן לעצמו שעולם זה הוא ארעי, וביתו האמיתי הוא לעולם הבא, כדאיתא בדברי רבנו הרמח"ל זצ"ל בריש ספרו "מסילת ישרים" לכן צריך הוא כמה שיותר לרדוף אחרי התורה והמצוות ולא לבזבז שום רגע שאין אבידה כאבידת הזמן, אלא שכל הזמן כולו יהיה כמה שיותר מנוצל לעבודת הבורא יתברך, ואז טוב לו בזה ובבא.

מתפלל ודורש שלומכם וטובתכם כל הימים,

הצב"י שקד בוהדנה, ס"ט.

תגובות למאמר

הגב למאמר

בלחיצה על פרסם תגובה אני מאשר כי קראתי את התקנון