פרשת אמור

בסיעתא דשמיא

משיעוריו של מורנו ורבנו הרב שקד בוהדנה הי"ו שליט"א

פרשת אמור

 

השגות רוחניות בדרך הקדושה בלבד

בעניין סמיכות הפרשיות, בין פרשת קדושים לפרשת אמור, כותב רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל- מובא בסוף פרשת קדושים- "ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו באבן ירגמו אותם וגו'", פירוש הדברים- אוב וידעוני, עניינם הוא השתמשות בכוחות הטומאה, על ידי כשפים, בשביל לדעת ולהשיג עתידות, ודבר זה אסרה התורה, ודינם בסקילה כמ"ש בפסוק.

לעומת זאת בקדושה "זה לעומת זה עשה אלקים" היה את האורים ותומים בבית המקדש, וכאשר היו צריכים לדעת כל מיני דברים נסתרים, ועתידות וכדו', היו הכהנים שואלים באורים ותומים, והיו מקבלים תשובות ברורות.

ולכן מיד לאחר הפסוק הנ"ל בעניין של אוב וידעוני, כתוב "ויאמר ה' אל משה אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו"- זו היא הזהרה לכהנים שאם רוצים להשיג השגות רוחניות ולדעת עתידות 'לנפש לא יטמא בעמיו' שלא יעשו זאת דרך כוחות הטומאה ח"ו, אלא רק דרך הקדושה, דרך האורים ותומים שהיו בבית המקדש.

ולכן נסמכה פרשת קדושים לפרשת אמור.

 

בעניין חינוך הילדים

"אמור אל הכהנים" (כא' א')

אומר רש"י- להזהיר גדולים על הקטנים.

פירוש הדברים שהרי ידוע שאם ילד עושה איסור על דעת עצמו, אין בכך בעיה, אבל אסור לגדול לגרום לילד לעשות איסור, וכן גם כאן התורה מזהירה את הכהנים שלא יגרמו לקטנים להטמאות למתים.

רבי זלמן סורוצקי זצ"ל מבאר ב"אזניים לתורה"- מדוע דווקא במצווה זו נאמר להזהיר גדולים על הקטנים ולא בשאר מצוות?

ומתרץ הרב דבר מאוד יסודי בחינוך הילדים- הרי האיסור להטמאות למתים הוא רק לכהנים, לישראלים וללויים מותר להטמאות למתים, ורק לכהנים אסור, ומכיוון שכך, כאשר האב יזהיר את בנו לא להטמאות למתים, ונצייר לעצמנו דוגמא להמחשת העניין, שאם ח"ו נפטר אחד מגדולי ישראל, וכולם הולכים להלוויתו והולכים עד בית העלמין ללוותו, ואז האבא יאמר לבנו- בני היקר, אנחנו כהנים ואסור לנו להשתתף בהלוויה, עלול הילד להתעורר בשאלה לאביו, אבא מדוע לכולם מותר ורק לנו אסור? הרי גם החברים שלי הולכים, ואפילו המלמד מהתלמוד תורה הולך וכו'.. ואז צריך האב ללמד את בנו שאינו כמו כולם, אלא הוא כהן, ולו אסור, ולכן כאן התורה מדגישה להזהיר גדולים על הקטנים, מכיוון שכאן הילד רואה ש'כולם' עושים והוא לא, ועלול הדבר להיות לו קשה ביותר.

וכן הוא בכל בית בישראל, כאשר הילד שואל את אביו, מדוע עיתון פלוני לא נכנס לביתנו, ומדוע מכשיר פלוני לא נכנס לביתנו הרי ל'כולם' יש, ומדוע רק לנו אין? צריך האב ללמד את בנו שאינו כמו כולם, אלא הם בני תורה! עבדים לקב"ה! ועושים רק מה שהוא רצון ה', וכפי שמורים לנו גדולי ישראל!

ויהי רצון שנזכה לבתים קדושים וטהורים, ולילדים ההולכים בדרך ה'.

 

ג' מצוות לא תעשה היחידות שנשים פטורות

"אמור אל הכהנים בני אהרן" (כא' א')

אומר רש"י- "בני אהרן", ולא בנות אהרן.

פירוש הדברים, הרי ידוע שנשים חייבות רק במצוות עשה שאין הזמן גרמא, ופטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא, [מלבד מצוות אחדות ש'אף הם היו באותו הנס' וכו'] ולעומת זאת במצוות לא תעשה נשים חייבות בכולם, בין הזמן גרמא ובין שאין הזמן גרמא, מלבד ג' מצוות לא תעשה שמהם נשים פטורות והם- א. האיסור "לא תקיפו פאת ראשכם" ב. "לא תשחית פאת זקנך" ג. להטמאות למתים.

וזה הפרוש הפשוט של רש"י- בני אהרן ולא בנות אהרן, שהאיסור להטמאות למתים הוא רק לזכרים ולא לנקבות.

 

משפיע ומקבל

ויש מסבירים הסבר נפלא- ידוע לפי הקבלה, זכר הוא בחינת משפיע, ונקבה היא בחינת מקבל.

לכאורה היה ניתן לומר שהכהנים הם בחינת נקבה, מכיוון שיש 'מתנות כהונה' שהיו תמיד מקבלים זרוע, לחיים וקיבה, ותרומות וכו', ולכן מזה שתמיד היו 'מקבלים' היה נראה לומר שהכהנים היו מבחינת הנקבה ולא מבחינת הזכר.

ועוד איתא בגמ' יומא ע"א. – "אליכם אישים אקרא" אמר רבי ברכיה אלו תלמידי חכמים שדומין לנשים ועושין גבורה כאנשים.

ופירש רש"י- תלמידי חכמים הם ענותנים ותשושי כח, שתורה מתשת כוחו של אדם ולכן דומין בזה לנשים, אבל עושין גבורה כאנשים.

 

התורה הקדושה מקיימת את כל העולמות כולם

מרן ה"בן איש חי" זצ"ל מפרש- ת"ח דומים לנשים, מכיוון שהרי הת"ח יושבים ולומדים כל הזמן, ולכך נזקקים לקבל פרנסה מהציבור, ולכן דומים לנשים ממה שהם 'מקבלים' מהציבור, אבל 'ולא היא' אלא עושין גבורה כאנשים, שלאמיתו של דבר ע"י לימוד התורה של התלמידי חכמים מתקיים העולם, כל הקיום של העולם, וכל השפע הבא לעולם הוא בזכות לימוד התורה הקדושה.

וכמו שמאריך לבאר זאת רבי חיים מוולאזי'ן זצ"ל ב"נפש החיים" בשער ד' איך כל קיום העולמות כולם אינו אלא רק ע"י לימוד התורה הקדושה, ואם היה העולם מקצהו ועד קצהו פנוי לרגע ח"ו מלימוד התורה הקדושה, היו חוזרים כל העולמות לתוהו ובוהו, ולא היה קיום לעולם כלל

ולכן באמת התלמידי חכמים מקיימים את העולם ע"י לימוד התורה, ונמצא שבחינתם הוא משפיע ובעוצמות נשגבות מאוד, והם בחינת זכר, ומי שרוצה לזכות בזכות הנפלאה הזאת של קיום העולמות כולם, יכול לבוא ולתמוך ולעזור ללומדי התורה, אבל לעולם בחינתם של הת"ח הם זכר, שעושין גבורה כאנשים בהחזקת העולם כולו.

וזהו הפירוש ברש"י ז"ל- 'בני אהרן' ולא בנות אהרן, פירוש- אפילו שלכאורה היה נראה לומר שהכהנים הם בחינת נקבה 'בנות אהרן', מכיוון ש'מקבלים' מתנות כהונה וכו', אעפ"כ לעולם הם 'בני אהרן' בחינת זכר ומשפיע, שע"י עבודתם בבית המקדש היה נמשך שפע עצום לכל העולמות כולם, ולכל עם ישראל כולו.

 

הנשמה עצמה קדושה וטהורה, הגוף מושך לחומריות

"לנפש לא יטמא בעמיו, כי אם לשארו הקרוב אליו לאביו ולאמו וגו'  (כא' א',ב')

אומר המלבי"ם- הרי ידוע שהנשמה של יהודי היא קדושה וטהורה, ובנשמה עצמה לא מגיע שום לכלוך ושום פגם ח"ו, אלא הנשמה תמיד נשארת בקדושתה, ולכן גם אדם שחטא ח"ו יכול לומר בבוקר 'אלקי נשמה שנתת בי טהורה' ואין הוא דובר שקרים ח"ו, אלא זו המציאות באמת.

והתאוות והמידות הרעות וכל החטאים באים מצד הגוף, וזהו פירוש הפסוק- 'לנפש'- הנשמה עצמה של יהודי, 'לא יטמא'- לא מגיע אליה טומאה כלל ח"ו, 'כי אם לשארו הקרוב אליו' שהטומאה באה מצד הבשר, הגוף, 'לאביו ולאמו' שאת אותו הגוף קיבל מאביו ואימו.

ועל דרך זה מסבירים בפרשת קדושים- "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם, איש אמו ואביו תיראו וגו'(יט' ב,ג'), מובא בגמ' נדה דף לא' ע"א- שלשה שותפים באדם- הקב"ה, אביו ואמו, הקב"ה נותן את הנשמה, והאבא והאמא נותנים את הגוף.

וזהו שאומרת התורה- 'קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם'- תהיו קדושים הרי הקב"ה נתן בכם נשמה קדושה וטהורה, שהיא חלק אלוק ממעל, ומאן דנפח מדיליה נפח, ולכן יש לכם כח להיות קדושים, אבל תזהרו- 'איש אמו ואביו' את הגוף שקיבלתם מהאבא והאמא 'תיראו'- תפחדו ותזהרו ממנו, שהרי הוא מנסה למשוך אותכם לחומריות ולגשמיות.   

 

בן ח"י לחופה

"והוא אשה בבתוליה יקח" (כא' יג')

כותב בעל הטורים- 'והוא' גי'- יח' רמז למה שאמרו חז"ל- בן ח"י שנה לחופה.

וכן- "'והוא' כחתן יוצא מחופתו"- 'והוא' גי' יח', 'כחתן'- כ' חתן, שמגיל יח' עד כ' שנה צריך האדם לשאת אשה, כדאיתא בקידושין כט' ע"ב.

רש"י מפרש על מה שאמרו חז"ל במסכת אבות- בן ח"י לחופה, משום שבתורה נכתב יז' פעמים המילה 'אדם' ולאחר מכן מוזכרת האשה, ללמד שלאחר יז' שנה של האדם [שכבר נכנס בשנה היח'] ישא אשה.

ומוסיף מרן "החיד"א"- אש'ה בבתולי'ה יק'ח- ס"ת יח', לרמוז שגם בסוף הדורות צריך לשאת אשה בגיל יח', ולא כמו שיש חושבים שהיום בזמנינו צריך להתחתן בגיל יותר מאוחר וכו'...

ועוד כותבים ב'בתוליה י'קח- ר"ת יב', רמז למה שאמרה התורה- "נקי יהיה לביתו שנה אחת", ואם זה שנה מעוברת שיש יג' חודשים אז- א'שה ב'בתוליה י'קח ר"ת יג'.

 

מי שמאריך בשמונה עשרה..

מעשה היה עם האדמו"ר מגור, שפעם אחת היה שידוך בין אחד הבחורים של ישיבת 'חברון', לבין אחת הבנות של אחד מחסידי האדמו"ר מגור, וכאשר הגיעו לחתונה נגש האדמו"ר מגור לאחד הרמי"ם מישיבת חברון, ושאל אותו מדוע אתם מחתנים את הבחורים שלכם בגיל מאוחר, הרי חז"ל אמרו- בן שמונה עשרה לחופה, ענה לו אותו רב, אנחנו מאריכים בשמונה עשרה... אמר לו האדמו"ר מגור- מי שמאריך בשמונה עשרה, עלול להפסיד קדושה !!

 

גאונותו הנפלאה של רבי דוד אופנהיים

איתא בגמ' סוטה ג' ע"א- "וקנא את אשתו" רשות, דברי רבי ישמעאל, ורבי עקיבא אומר חובה, "לה יטמא" רשות, דברי רבי ישמעאל ור''ע אומר חובה, "לעולם בהם תעבודו" רשות, דברי רבי ישמעאל ר' עקיבא אומר חובה.

שאלו פעם את רבי דוד אופנהיים, לפי שיטתו של רבי ישמעאל בגמרא זו, שסובר שג' דברים אלו שכתבה התורה הם רשות בלבד, ואינם מצווה כמו שסובר רבי עקיבא, אם כן לכאורה חסרים לרבי ישמעאל ג' מצוות, והרי יש תרי"ג מצוות בתורה?! (כדאיתא בגמ' מכות כג' ע"ב)

השיב להם הרב בגאונותו הנפלאה, [שענה כך בדרך אגב ובלי להתעמק ולחשוב הרבה על הקושיא], עיינו במנחות דף כח' ששם איתא- ד' ציציות מעכבות זו את זו שארבעתן מצוה אחת רבי ישמעאל אומר ארבעתן ארבע מצות.

יוצא שלפי חכמים ד' ציציות היא מצווה אחת, ולפי רבי ישמעאל הם ארבע מצוות, ונמצא שמילא כאן מה שחיסר שם והכל בא על מקומו בשלום.

 

"אלה הם מועדי"- פירוש נפלא מאדוננו הגר"א זצ"ל

"דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש אלה הם מועדי, ששת ימים תעשה מלאכה, וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש וגו'" (כג' ב',ג')

לכאורה קשה, הרי הפסוק בתחילתו מדבר על המועדים 'מועדי ה'' 'אלה הם מועדי', ומיד לאחר מכן כתוב על מצוות השבת, ולאחר מכן כתוב על המועדים, ולכאורה לא מובן מדוע שבת מוזכרת כאן? לכאורה היה צריך להיות כתוב רק על המועדים ולא על שבת.

רש"י אומר- מה עניין שבת אצל מועדות? ללמדך, שכל המחלל את המועדות מעלין עליו כאילו חילל את השבתות, וכל המקיים את המועדות, מעלין עליו כאילו קיים את השבתות.

אבל אדוננו הגר"א זצ"ל פירש בדרך נפלאה ביותר- יש ששה ימים טובים במשך השנה שמותר לעשות בהם מלאכת אוכל נפש והם- א. חג ראשון של פסח ב. שביעי של פסח ג. שבועות ד. ראש השנה(רק יום אחד, שהוא מדאורייתא, והיום השני מדרבנן) ה. סוכות ו. שמיני עצרת. ויש עוד יום טוב אחד אבל אסור לעשות בו מלאכת אוכל נפש והוא יום הכיפורים.

אומר אדוננו הגר"א שלזה התכוונה התורה- 'ששת ימים תעשה מלאכה' הכוונה לששה ימים טובים שבהם מותר לעשות מלאכת אוכל נפש, 'וביום השביעי שבת שבתון' הכוונה ליום הכיפורים שאסור לעשות בו מלאכת אוכל נפש.

ולפי פרוש זה אתי שפיר העניין שלאחר שהתורה כותבת 'מועדי ה'' היא עדיין ממשיכה לדבר על המועדים ואין הכוונה לשבת קודש.

והן אמת שחז"ל פירשו זאת באופן אחר, שהכוונה לשבת כפשוטו, אבל שבעים פנים לתורה, ובכל מקום שאין בו נפקא מינה למעשה אפשר לפרש בעוד אופנים, כך כותב "אור החיים" הקדוש על התורה, בהרבה מקומות ע"פ מה שביאר בהקדמתו לפירושו הנפלא על התורה ע"ש.

 

מתפלל ודורש שלומכם וטובתכם כל הימים,

הצב"י שקד בוהדנה, ס"ט.

 

 

 

   

תגובות למאמר

  • 1

    שאלה לכבוד הרב

    מאת: ראובן בוזגלו
    13-08-2020 - 10:09

    הגב

    מתי תפרסמו את כל השיעורים של כבוד הרב שליט"א באתר??

הגב למאמר

בלחיצה על פרסם תגובה אני מאשר כי קראתי את התקנון