פרשת אחרי מות קדושים

בסיעתא דשמיא

משיעוריו של מורנו ורבנו הרב שקד בוהדנה הי"ו שליט"א

פרשת אחרי מות קדושים

סילוק הצדיקים- בחינת יום הכיפורים

עניין סמיכת מיתת נדב ואביהו למעשה יום הכיפורים מבואר, על פי מאי דאיתא בירושלמי יומא פ"א ה"א- "ללמדך שכשם שיום הכיפורים מכפר על ישראל כך מיתתן של צדיקים מכפרת על ישראל"

ועל כך מסבירים המפרשים את הפסוק- "והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה וגו'"(פרק ט"ז פסוק לד'), ולכאורה קשה מדוע כתוב בפסוק 'אחת בשנה' הרי ידוע ומפורסם שיום הכיפורים יש רק אחד בשנה ולא שניים אם כן מדוע צריכה התורה לכתוב 'אחת בשנה'?

ומתרצים המפרשים על פי הירושלמי הנ"ל, שאם ח"ו העוונות גוברים, ע"י כך עלולה להיות גזירה על עם ישראל וח"ו הקב"ה יקח מהם את הצדיקים שבאותו הדור, על מנת שע"י כך יהיה כפרה על כל הדור, כמו בחינת יום הכיפורים, ואם כן יצא שיהיו כמה ימים של יום הכיפורים בשנה אחת, שהרי מיתת צדיקים נחשבת כמו יום הכיפורים.

ועל כך באה התורה ואומרת- "לכפר על בני ישראל אחת בשנה", בלשון הזהרה, שתיזהרו עם ישראל שיהיה יום הכיפורים אחד בשנה, ולא שניים, פירוש- הרי אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא, אבל על בחינה זו מספיק יום הכיפורים אחד בשביל לכפר על כך, אבל אם ח"ו העוונות גוברים לא יספיק יום הכיפורים אחד, אלא יצטרך את עניין סילוק הצדיקים ח"ו בשביל לכפר על הדור, לכן התורה מזהירה את עם ישראל שידאגו לכך שיהיה רק 'אחת בשנה', והבן.

 

'השנה יהיה פעמיים יום הכיפורים'

מספרים על מרן הגרי"ז מבריסק זצ"ל, שבשנה שנפטר אמר- השנה יהיה פעמיים יום הכיפורים, ותלמידיו לא הבינו את כוונתו, אבל כאשר הגיע יום הכיפורים, התכנסו לביתו לתפילות יום הכיפורים, וכאשר התחילו בתפילת 'כל נדרי', ראו את פניו משתנות, ולאחר זמן מה נפטר, ואז הבינו מה התכוון הרב שאמר השנה יהיה פעמיים יום הכיפורים.

ובאותו זמן, רבנו אליהו לופיאן זצ"ל, בדרשה שלפני תפילת הנעילה דרש- דעו לכם יש צדיקים שמכפרים על בני ביתם, ויש צדיקים שמכפרים על בני עירם, ויש צדיקים שמכפרים על כל הדור! התפללו והתחננו לפני ה' שלא יקח מאיתו את גדולי הדור !! ואז התפרץ הרב בבכי תמרורים, ולמוצאי יום הכיפורים התפרסה הידיעה בדבר סילוקו של מרן הגרי"ז זצ"ל.

 

פטירתו של רבי

איתא בכתובות קג' ע"ב- "ההוא יומא דאשכבתיה דרבי נפקא בת קלא ואמרה כל דהוה באשכבתיה דרבי מזומן הוא לחיי העוה''ב"

פירוש- ביום פטירתו של רבי, יצאה בת קול ואמרה כל מי שהיה בהלוויתו של רבי מזומן הוא לחיי העולם הבא.

שואלים המפרשים, מה כל כך המעלה של כל מי שהיה בהלוויתו של רבי שכבר מזומן הוא לחיי העולם הבא?

יש שתירצו והסבירו, מיכוון שבאותו מעמד של ההלוויה, ע"י ההספדים וההתבוננות בדרכיו של רבינו הקדוש, היתה התעוררות גדולה מאוד של כל הציבור, ועשו תשובה גדולה, וע"י כך זכו שמזומנים לחיי העולם הבא. אבל עדיין קשה, מדוע אצל שאר הצדיקים שנפטרו לא נאמר כן? הרי מסתמא שהיו עוד צדיקים גדולים שהיתה להם הלוויה גדולה והיתה התעוררות גדולה של הציבור וכו', אם כן מדוע דווקא בהלוויה של רבי נאמר שכל שהיה בהלוויתו של רבי מזומן הוא לחיי העוה"ב?

 

מחלוקת רבי וחכמים

ומתרצים על פי דאיתא בגמ' יומא פה' ע"ב- מחלוקת רבי וחכמים, חכמים אומרים- אם אדם עשה תשובה יום הכיפורים מכפר, ואם לא עשה תשובה אין יום הכיפורים מכפר, ולעומת זאת דעת רבי היא- בין עשה תשובה ובין לא עשה תשובה, יום הכיפורים מכפר.

 

יום הכיפורים אליבא דרבי

ולכן באותו יום שנפטר רבי, היתה כפרה גדולה על עם ישראל כמו יום הכיפורים, וכדלעיל מהירושלמי, ומיכוון שבא יום הכיפורים הנ"ל מכוחו של רבי, לכן גם נפסק בשמיים אליבא דרבי, שבין עשה תשובה ובין לא עשה תשובה יום הכיפורים מכפר, ולכן כל מי שהיה בהלוויתו של רבי מזומן לחיי העולם הבא- שבין עשה תשובה ובין לא עשה תשובה יום הכיפורים מכפר עליו, ולכן כבר מזומן הוא לחיי העולם הבא, אולם מאחר ולהלכה נפסק כדעת חכמים שרק אם עשה תשובה יום הכיפורים מכפר, לכן דווקא מי שהשתתף בהלוויתו של רבי, דחשיב כאתרא דרבי, כדאיתא בשבת קל' ע"א- "במקומו של רבי אליעזר היו כורתים עצים לעשות פחמים לעשות איזמל בשבת"(למצוות מילה). נפסקה ההלכה לגביו כדעת רבי שיום הכיפורים מכפר אפילו ללא תשובה, מה שאין כן מי שלא השתתף בהלוויתו של רבי, שהלכה לגביו כדעת חכמים והבן.

 

ההבדל בין חלק לעולם הבא, ומזומן לחיי העולם הבא

שואלים תוספות על הגמ' הנ"ל בכתובות קג' ע"ב, הרי כתוב במשנה בסנהדרין- "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא", ומה באה הגמרא כאן לומר "כל מי שהיה בהלוויתו של רבי מזומן הוא לחיי העולם הבא" מאי שנא משאר עם ישראל?

ומתרצים תוספות- יש שני עניינים- א. חלק לעולם הבא. ב. מזומן לחיי העולם הבא, וזו דרגה יותר גבוהה ונעלה מהדרגה הראשונה, שמזומן לחיי העולם הבא פירושו- ללא דין וללא יסורים, אלא ישר נכנס לקבל את חלקו בעולם הבא, ומי שבדרגה הראשונה שרק יש לו חלק לעולם הבא, האמת כן הוא, אבל עד שיקבלו צריך לעבור מה שיעבור וכו'.

 

דרגת 'בן' העולם הבא- השגה שכלית של עולם הבא

ובאמת צריך לדעת שיש ג' בחינות והם- א.חלק לעולם הבא. ב.מזומן לחיי העולם הבא. ג.בן העולם הבא.

'חלק' 'ומזומן' נתבאר לעיל עניינו, 'בן' העולם הבא הוא הדרגה הגבוהה ביותר, שאדם חי כאן בעולם הזה עם השגה שכלית של עולם הבא, ועניין ההשגה של עולם הבא הוא דאיתא בפסחים נ' ע"א- "אמר רבי אחא בר חנינא לא כעולם הזה העולם הבא העולם הזה על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת לעולם הבא כולו הטוב והמטיב"- מהגמ' הנ"ל מבואר שעניין עולם הבא הוא רק הטוב והמטיב, שאדם לא רואה רע כלל, אלא רואה רק את הטובות שהקב"ה משפיע עליו ועל כל העולם כולו, ואפילו אם יש דברים שנראים לכאורה לא כל כך טובים, אין הוא רואה רע כלל, אלא רק טוב- זוהי השגה של עולם הבא.

והן אמת שגם בעולם הזה חייב אדם לברך על הרעה בשמחה כשם שמברך על הטובה כדאיתא בגמ' ברכות דף נד', ונפסק להלכה בשו"ע או"ח סימן רכב' סעיף ג', אבל מ"מ מבין שזה טוב וזה רע, רק שהוא מאמין באמונה שלימה שדבר זה שנראה רע, שהקב"ה מביא עליו, הוא באמת דבר טוב בעבורו ולכן מברך ומודה על כך בשמחה.

אבל בחינת 'בן' העולם הבא הוא לא רואה כלל את הרע, אלא רואה בראייה ברורה כשמש בצהריים שהכל זהו רק הטוב והמטיב ואין שום רע כלל ממש.

 

אינשי בדוחי אנן

ועל פי זאת מסבירים את הגמ' בתענית כב' ע"א- שרבי ברוקא שאל את אליהו הנביא- איכא בהאי שוקא בר עלמא דאתי? [יש כאן בשוק אדם שהוא בן העולם הבא?] ואמר לו אליהו הנביא על שני אנשים שהם בני העולם הבא, הלך אליהם רבי ברוקא ושאל מה מעשיכם? אמרו לו אינשי בדוחי אנן מבדחינן עציבי [פירוש- שמשמחים אנשים עצובים]

ומסבירים המפרשים, שאותם שני אנשים היו הולכים לאנשים עצובים ומלמדים אותם, ומראים להם, שאין שום רע בעולם כלל, אלא הכל זהו רק הטוב והמטיב, אם כן, אין על מה להצטער, אלא יש רק לשמוח ולהודות לה' יתברך, ולכן אליהו הנביא אמר עליהם שהם בני העולם הבא, שזהו ממש מדריגה של עולם הבא וכמ"ש לעיל, ועוד מבואר שם שאם היו רואים שני אנשים שישנה מריבה בינהם, היו עושים שלום בינהם, והיינו בחינת העולם הבא, כדאיתא בישעיה פרק יא' שכל הנפרדים עתידים להתאחד, וכ"ה בסוף מסכת עדיות ע"ש.

מעולם לא הבנתי מהו רע..

מסופר על רבי זושא מאניפולי זצ"ל שפעם אחת שאלוהו תלמידיו- רבנו כיצד ניתן לקיים את ההלכה שחייב אדם לברך על הרעה בשמחה כשם שמברך על הטובה בשמחה, הרי סוף סוף אדם מרגיש שבא עליו דבר קשה ח"ו ומתייסר מכך וכו', אם כן כיצד יברך על כך בשמחה כמו על בשורות טובות שמברך עליהם באמת בשמחה גדולה? השיב להם רבי זושא, יש לי תלמיד אחד שגר במקום פלוני, תגשו אליו ותשאלוהו והוא יענה לכם על כך, הלכו לאותו תלמיד, ונדהמו לראות באיזה תנאי עניות קשים חי אותו תלמיד, שהיה עני מרוד ממש, וחי ביסורים קשים מאוד, ושאלוהו שאלה זאת, כיצד ניתן לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה?

השיב להם אותו תלמיד, עד שאתם שואלים אותי כיצד ניתן לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, אני שואל אתכם- מהו בכלל רע? מעולם לא הבנתי מהו רע, הרי הכל זהו רק טוב..

 

"בזאת יבוא אהרן אל הקודש"- מתוך תשובה

"בזאת יבוא אהרן אל הקודש וגו'"(פרק טז' פסוק ג')

אומר רש"י- 'בזאת'- גי' ארבע מאות ועשר, רמז לבית ראשון שהיה עומד ארבע מאות ועשר שנים.

'בזאת יבוא אהרן'- ואף זו לא בכל עת כי אם ביום הכיפורים עכ"ל.

אומר מרן החיד"א זצ"ל בספר "נחל קדומים", על מאמר חז"ל- "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רועה הגזירה"- 'תשובה' זהו צום, שע"י התענית התשובה מתקבלת ביותר, 'תפילה' זהו קול, וצדקה זה ממון, שאדם מפריש מממונו לצדקה, כאשר נקח את ג' התיבות- 'צום' 'קול' 'ממון' ונעשה גמטריה, יוצא שכל תיבה בגימ' מאה שלושים ושש, ושלושת התיבות ביחד יוצא בגימ' ארבע מאות ושמונה, כמניין 'זאת', לכן אומרת התורה "ב'זאת' יבוא אהרן אל הקודש" שצריך אהרן לבוא אל הקודש מתוך תשובה ותפילה וצדקה, ולכן אומר רש"י שזהו דווקא ביום הכיפורים, ביום שעושים תענית ותשובה גדולה אז אפשר לגשת אל הקודש.

 

"ב'זאת' אני בוטח"

וכן באותו אופן מפרשים את הפסוק בתהלים(כז' ג')- "...אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח" פירוש- אם אני רואה שקמים עלי שונאים ורודפים וכו'.. ב'זאת' אני בוטח, ע"י ה"קול צום וממון" אני בוטח שלא יאונה לי שום רע, ואעבור את כל המלחמות והרדיפות בשלום.

וכן מסבירים את הפסוק בתהלים (קיח' כג')- "מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו"- פירוש, שהרי הקב"ה נתן מתנה נפלאה לעם ישראל שהיא החזרה בתשובה, שע"י תשובה הקב"ה מוחל לאדם את כל עוונותיו, וזהו פלא גדול איך ע"י שאדם אומר חטאתי עויתי ופשעתי ומתחרט, נמחלים לו כל עוונותיו, זהו פירוש הפסוק- 'מאת ה' היתה זאת'- שאת המתנה הנפלאה של 'זאת'- צום קול ממון, קיבלנו מאת ה' יתברך, 'היא נפלאת בעינינו' שזהו פלא גדול בעינינו כמה רבים רחמיו יתברך, שמוחל לנו כל עוונותנו ע"י מצוות התשובה וכו'.

וכן רומזים פירוש זה בפס' "ואף גם 'זאת' בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים.."(ויקרא כו' מד') שאלו השלושה דברים "קול צום ממון" מועילים להגן בגלות ולקרב הגאולה.     

 

'קדושים תהיו'- לפי דעת רש"י ז"ל

"קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם" (פרק יט' פסוק ב')

אומר רש"י, קדושים תהיו- הוו פרושים מן העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה אתה מוצא קדושה.

זאת אומרת רש"י הקדוש מפרש את ציווי התורה לקדושים תהיו, לעניין הפרישות מעריות ומהעבירות.

 

'קדושים תהיו'- לפי דעת רבנו הרמב"ן

אבל רבנו הרמב"ן חולק על רש"י, ואומר- ציווי התורה לקדושים תהיו לא נאמר לעבירות, שזה בלאו הכי אסור, אלא נאמר לעניין קדש עצמך במותר לך, שלא יהיה אדם נבל ברשות התורה, שאם יוכל אדם כל היום בשר וישתה יין, ויאמר ומה בכך הרי בשר כשר הוא, הרי זה נבל ברשות התורה, וכן הלאה בכל הדברים שהתורה התירה ולא אסרה במפורש, צריך אדם להיזהר שלא יהיה נבל ברשות התורה, ולכן אומר רבנו הרמב"ן שבאה התורה ומצווה- 'קדושים תהיו'- קדש עצמך במותר לך, וכל פעם שאדם מקדש עצמו במותר לו, מקיים מצוות עשה דאורייתא של קדושים תהיו.

 

קדושתי למעלה- מקדושתכם!

איתא במדרש ויקרא רבה פרשה כד'- 'קדושים תהיו' יכול כמוני? תלמוד לומר 'כי קדוש אני ה' אלקיכם'- קדושתי למעלה מקדושתכם.

ולכאורה יפלא, וכי היתה איזו הווה אמינא שאפשר להיות קדוש כמו הקב"ה? בשביל מה צריך המדרש ללמד אותי דבר זה?

ומסביר רבי יחיאל מיכל מזלטשוב זצ"ל שהיה מתלמידי הבעש"ט זיע"א, שכך הוא כוונת המדרש- הקב"ה מצווה אותנו 'קדושים תהיו'! מדוע? מכיוון שקדושתי למעלה, מקדושתכם! פירוש- הקדושה שלי למעלה בעולמות העליונים מתעלה ומתרוממת, מקדושתכם, בזכות וכח ההתקדשות שלכם, שכל זמן שעם ישראל עושים רצונו של מקום אזי מעלים ומרוממים את השכינה הקדושה, ומוסיפים כח וגבורה בפמליה של מעלה וכמ"ש "תנו עוז לאלקים", ואם ח"ו אין עם ישראל עושים רצונו של מקום, השכינה הקדושה יורדת עד עפר, ומתמעט השפע בעולמות העליונים, ומתמעט הכח של פמליה של מעלה, ולכן בא הקב"ה ומצוונו 'קדושים תהיו', וע"י הקדושה שלכם, אז קדושתי עולה ומתעלה מקדושכתם- בזכות קדושתכם. שכך גזרה חכמתו יתברך, שע"י העבודה והקדושה של עם ישראל מעלים ומרוממים כביכול את קדושתו יתברך.

 

מתפלל ודורש שלומכם וטובתכם כל הימים,

הצב"י שקד בוהדנה, ס"ט.

 

    

תגובות למאמר

הגב למאמר

בלחיצה על פרסם תגובה אני מאשר כי קראתי את התקנון