פסח

בסיעתא דשמיא

משיעוריו של מורנו ורבנו הרב שקד בוהדנה הי"ו שליט"א

בענייני חג הפסח

הגעלת כלים- תשובת האדם

כידוע הכלל בהכשר כלים הוא- "כבולעו כך פולטו"- כלי שהשתמשו בו בצונן הכשרו בצונן, וכלי שהשתמשו בו ע"י האש, הכשרו ע"י האש וכו'.

כותבים בעלי המוסר שזהו רמז לתשובת האדם, שאם אדם חטא בחמימות והתלהבות, תשובתו ע"י חמימות והתלהבות בתורה ומצוות, ואם אדם חטא בקרירות, כגון שהתעצל בעבודת ה', תשובתו ע"י שיתעצל לעבירות, שאם בא דבר עבירה לידו ח"ו, יתעצל מלעשות אותו, צריך לקחת את הזריזות וההתלהבות לעבודת ה' יתברך, ואת העצלות והכבדות לענייני עולם הזה, וכך בע"ה תקובל תשובתנו לפניו יתברך.

ההידורים והחומרות בפסח

מובא בשו"ת "תורה מן השמים" לרבי יעקב מטרוויש זצ"ל, שהיה מרבותינו בעלי התוספות, שעשה שאלת חלום, מה העניין שעם ישראל כל כך מהדרים ומחמירים בחג הפסח, בכל הזהירות מחמץ וכו', וענו לו דע לך שמצוות פסח זו היתה המצווה הראשונה שעם ישראל קבלו על עצמם ביציאת מצרים, ועשו אותה כל כך בתשוקה עצומה לקב"ה שבכח זה השרישו זאת לעם ישראל עד סוף כל הדורות, וכן איתא בגמרא בשבת קל. "כל מצווה שעם ישראל קיבלו עליהם בשמחה, עדיין מקיימים אותה בשמחה" וכו' ע"ש.

מים שלנו - תשובה מאהבה

אחת מההלכות באפיית מצות היא שצריך ללוש את הבצק במים 'שלנו'- דהיינו מים שעבר עליהם לינת לילה.

ויש בזה רמז נפלא, דאיתא ביומא פו:- שכשחוזרים בתשובה מתוך יראה, זדונות נהפכים לשגגות, וכשחוזרים בתשובה מתוך אהבה, זדונות נהפכים לזכויות.

בראש השנה עשינו תשובה מיראה, וזדונות נהפכו לשגגות, ולכן עשינו "תשליך" שזרקנו את השגגות למצולות ים שאין לנו חפץ בהם.

לעומת זאת בפסח אנו חוזרים בתשובה מאהבה, וזדונות נהפכים לזכויות, ולכן אנו חוזרים ולוקחים את המים 'שלנו' את אותם המים ששייכים לנו, שלתוכם זרקנו את חטאותינו בר"ה, עתה אנו חוזרים ואוספים אותם שכעת כל העבירות שזרקנו למים, נהפכו לזכויות!

ליל יד'- יציאה מהקלי'

בליל יד' בודקים את החמץ לאור הנר וצריך לדעת, כותב רבי אברהם אזולאי בספר "חסד לאברהם" שכידוע שכל מה שאנו עושים כאן בעולם הזה, זהו רמז למה שנעשה בעולמות העליונים, ובלילה הזה ליל יד'- שורש נשמתם של עם ישראל יוצא מתוך הקלי' ומתוך הסיטרא אחרא, ולכן יש לנו כח כאן בעולם הזה לבער את החמץ הרומז ליצר הרע ולצאת מכל גלויות הנפש שעוברים עלינו, שבלילה הזה יש סיעתא דשמיא לכך, וזמן קא גרים.

וע"פ רבנו האר"י זצוקללה"ה יש להניח ולהסתיר עשרה פתיתי חמץ על מנת לחפשם ולבערם, ורומזים לעשרה כתרין דמסאבותא, ועשרת בני המן, ורק מזהיר רבנו החיד"א בשם הזרע אמת שיניח פתיתים פחות מכזית, כדי שאם לא ימצא אחד מהם, יוכל לסמוך על הביטול, וכן יש להזהר לא להחביא את הפתיתים במקומות שאין רגילים להכניס שם חמץ כלל, אלא צריך להביאם במקומות שיש חשש שיגיע לשם חמץ.

הארת ה"רגל"

יש עניין גדול לטבול במקווה בערב החג ולכוון לקבל את קדושת הארת החג.

בכל יום מימות השנה, יש שבעה כוונות שטוב לכוונם במקווה בשבעה טבילות ואלו הם-

א. להסיר זוהמת הנחש הקדמוני. ב. לתיקון פגם הקרי. ג. לתיקון עוון הכעס. ד. מקבל עליו מיתת סקילה. ה. שריפה. ו. הרג. ז. חנק.

בערב שבת קודש מוסיף עוד שני טבילות והם- א. לפשוט מעליו בגדי החול. ב. לקבל על עצמו תוספת קדושת שבת, ויכוון בשם- ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, קס"א, קמ"ג, קנ"א, יק' ויוצא הכל בגי' 'שבת' ועל ידי כוונה זו זוכה לקבל הארת קדושת השבת.

ובערב יום טוב גם כן יטבול עוד שני טבילות ויכוון בהם- א. לפשוט מעליו בגדי החול. ב. יכוון בשם ע"ב כזה- יוד קי ויו קי, ושם קס"א כזה- אלף קי יוד קי ויכוון לשלבם זה בזה כך- יוד אלף קי קי ויו יוד קי קי, ויוצא בגי'- 'רגל' וע"י כוונה זו יזכה לקבל לבוש רוחני לנשמתו, מקדושת הרגל.

- לגבי אם מותר לכוון כוונות במקווה חם, הדין הוא שאם המקווה מלוכלך ויש שם זוהמא, אז לא יכוון אלא יטבול ויכוון לאחר שיצא, ואם המקווה נקי- יכול לכוון.

ערבית ליל פסח

צריך לדעת בתפילת ערבית של ליל פסח יש בה עליות נשגבות מאוד מה שאין כן בשום תפילת ערבית במשך כל השנה, וידוע שבשבת קודש יש עליית העולמות, ומתחיל מקבלת שבת ואח"כ ערבית, קידוש, שחרית לחש וחזרה, מוסף לחש וחזרה, ולאחר מוסף מגיעים למקום עליון וגבוה מאוד, ובתפילת ערבית של ליל פסח כבר אנו זוכים לעלות עד המקום שבשבת קודש אנו מגיעים לשם רק אחרי תפילת מוסף, ולכן זהו הלילה היחידי שגומרים בו את ההלל עם ברכה[כדאיתא כל זאת בשעה"כ דרושי פסח דרוש ג' ועיין אור לציון ח"ג דף קע"ה] לכן יש להתפלל בדבקות והתלהבות עצומה מאוד.

 

שלום בית

לאחר מכן חוזרים הביתה וצריך לבוא עם הארת פנים מרובה, להשרות אווירה טובה ונעימה, שמאוד מאוד חשוב השלום בית בעיני ה', "איש ואשה שזכו שכינה ביניהם"[סוטה יז.']. והגמרא בכתובות נ' אומרת המבזבז אל יבזבז יותר מחומש, ויש רק שני מצוות שאפילו עני המחזר על הפתחים חייב לדחוק עצמו בשביל לקיימם, והם הדלקת נרות חנוכה ושתיית ארבע כוסות יין בליל הסדר, וזאת מפני שמצוות אלו יש בהם פרסומי ניסא, וזהו קידוש ה', שהגמרא ביומא פו' אומרת שעוון חילול השם הוא הכי חמור מתוך הד' חלוקי כפרה, שרק יום המיתה מכפר עליו, מ"מ כותב רבינו יונה שקידוש ה' זהו תיקון לחילול ה', ולכן אפילו עני המחזר על הפתחים חייב לדחוק עצמו למצוות הנ"ל שיש בהם קידוש ה', ואחרי כל זאת, אם יש אפשרות או להדלקת נרות שבת או למצוות הנ"ל נפסק להלכה שנר שבת עדיף משום שלום בית, מכאן לומדים עד כמה חשוב השלום בית.

"ובמורא גדול זה גילוי שכינה"

מובא בספרים הקדושים שבלילה הקדוש של ליל הסדר, השכינה הקדושה מתגלית ליחידים שזוכים בכל דור ודור, ומסופר על "החוזה מלובלין", שבליל הסדר היה יושב באימה ויראה וכולו עטוף בטלית, ולא היו רואים את פניו, ופעם אחת תלמידו רבי מאיר מפרמישלאן, ישב איתו בליל הסדר והחלו בקריאת ההגדה, וכשהגיע החוזה מלובלין למילים "ובמורא גדול זה גילוי שכינה" הרים את ראשו, ופניו בערו כאש, ונפל אימה ופחד על רבי מאיר מפרמישלאן מעוצמת השכינה ששרתה על החוזה מלובלין.

ויהי רצון שנזכה לקבל את קדושת החג כראוי ולעשות נחת רוח לפניו יתברך אכי"ר.

 

תגובות למאמר

הגב למאמר

בלחיצה על פרסם תגובה אני מאשר כי קראתי את התקנון