פורים

בסיעתא דשמיא

משיעוריו של מורנו ורבנו הרב שקד בוהדנה הי"ו שליט"א

בענייני הפורים

ראשית יש להבין ולדעת מה היא העבודה הפנימית של יום פורים הקדוש, שהנה לכאורה אנו רואים ביום הפורים עבודה של אכילה ומשתה ושמחה ומשלוח מנות וכו' אבל זו היא העבודה החיצונית והיא נועדה בשביל לעורר את העבודה הפנימית, ולהגיע לעומק עניין הפורים.

"כיפורים כפורים"

העניין הוא, מבואר בספרים הקדושים ובכללם בשל"ה הקדוש ויש לזה קצת מקור בזוהר, ש-"כיפורים כפורים" דהיינו שיום הכיפורים הוא כמו יום הפורים, כקטן הנתלה בגדול, שכביכול יום הכיפורים הוא רק כמו, דומה, ליום הפורים.

ועניין זה טעון ביאור, כיצד ניתן לומר שיום הכיפורים, היום הקדוש ביותר בשנה שעליו נאמר "ימים יוצרו ולו אחד בהם" דהיינו שיש שלוש מאות שישים וחמש ימים בשנה, אבל יש יום אחד שבו אין רשות לשטן לקטרג והוא יום הכיפורים, כדאיתא בגמרא מסכת יומא דף כ' ע"א, שלכן "השטן" בגי' 364 וחסר לו אחד להגיע ל365, וזהו יום הכיפורים! וכן בו יש חמישה עינויים אכילה, שתיה, סיכה וכו' ועוד חמש תפילות שאנו מתפללים בו- ערבית, שחרית, מוסף ,מנחה ונעילה ועוד הרבה עניינים נשגבים, מה שאין כן בכל שאר ימות השנה, אם כן כיצד אפשר לומר שיום הכיפורים הוא רק כמו פורים.

והעניין הוא שידוע שביום הכיפורים קיבלנו את התורה, שהרי ב- ו' בסיון קיבלנו את עשרת הדיברות אבל התורה עוד לא נתנה, ואח"כ בז' בסיון, משה רבנו עלה להר סיני ארבעים יום וארבעים לילה וירד ב- יז' בתמוז במעשה חטא העגל, ושיבר את הלוחות מפני שלא היו ראויים לקבל את התורה הקדושה, ולאחר מכן ביח' בתמוז עלה משה רבנו שוב ארבעים יום וארבעים לילה, עד כח' באב, ואז ירד משה ופיסל את הלוחות השניים, ולאחר מכן עלה בפעם השלישית להר סיני ארבעים יום וארבעים לילה וזה היה ביום כט' באב ושהה שם עד י' בתשרי, דהיינו יום הכיפורים, ואז הקב"ה התרצה לעם ישראל, ואמר למשה "סלחתי כדבריך", ורק אז הוריד משה את התורה לעם ישראל.

לכן יוצא שיום הכיפורים הוא יום מתן תורה, אבל הגמרא בשבת דף פח', אומרת שהקב"ה כפה עליהם הר כגיגית לקבל את התורה, ואמר אם ישראל מקבלים את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתם, ואמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא שאם הקב"ה יאמר לישראל למה לא שמרתם את התורה, אז יכולים לטעון ולומר- ריבונו של עולם קיבלנו את התורה מתוך כפיה ואונס ולא רצינו לקבלה, אבל הגמרא ממשיכה ואומרת שאי אפשר לטעון כך מפני שחזרו וקיבלוה בימי אחשורוש שנאמר "קיימו וקיבלו היהודים עליהם ועל זרעם" – קיימו מה שקיבלו כבר, דהיינו שביום הפורים עם ישראל קיבלו עליהם את התורה מחדש מתוך אהבה ורצון מגודל אהבת הנס שנעשה להם.

לכן יוצא שביום הכיפורים קיבלנו את התורה מאונס, בכפיה, אבל ביום הפורים קיבלנו את התורה מאהבה ומרצון.

ועוד, כותב הגר"א בספר "אור יהל", שיש שמונה עשרה ימי מועדים בשנה, וסימן לזוכרם- שתים, שתים, שבע, שבע. דהינו- שתים- ראש השנה ויום הכיפורים, ועוד שתים- שמיני עצרת ושבועות, שבע- שבעת ימי הסוכות, ועוד שבע שבעת ימי הפסח.

כעת הימים מתוך החגים הנ"ל שבהם אנו גומרים את ההלל עם ברכה, הם עשרה ימים והם- יום ראשון של פסח, שבועות, שבעת ימי הסוכות, ושמיני עשרת, סך הכל- עשרה ימים שבהם אנו גומרים את ההלל, ונשאר שמונה ימים מתוך החגים הנ"ל שבהם אין אנו גומרים את ההלל, כעת אומר הגר"א שהקב"ה נתן לנו את שמונת ימי החנוכה שבהם אנו גומרים את ההלל עם ברכה, להשלים את החגים שבהם אין אנו גומרים את ההלל.

וממשיך הגאון, באיזה חגים מתוך הנ"ל יש מצות שמחה, בכולם יש מצות שמחה אפילו בראש השנה שבו נאמר- "אכלו משמנים וכו'" שעם כל אימת הדין עדיין צריך להיות בשמחה וכל שכן בשאר החגים כידוע יש מצות שמחה, וביום הכיפורים גם צריך לשמוח, אבל הגמרא אומרת שאין שמחה אלא בבשר ויין, וביום הכיפורים אנו בתענית, אז נמצא שחסרה השמחה ביום כיפור, לכן אומר הגר"א שהקב"ה נתן לנו את יום הפורים שבו אנו מקיימים מצוות שמחה מתוך אכילה ומשתה ושמחה, והוא כנגד יום הכיפורים דהיינו להשלים את חסרון השמחה ביום הכיפורים.

ולכן אנו רואים שיום הכיפורים הוא מקביל ליום הפורים, ונשגבה ועלתה מעלת הפורים על יום הכיפורים, מפני שאם ביום הכיפורים חזרנו בתשובה מתוך יראה, וזדונות נהפכים לשגגות, ביום הפורים שבו אנו חוזרים בתשובה מתוך אהבת ה', בשמחה, זדונות נהפכים לזכויות, כדאיתא בגמ' יומא פו' ע"ב.

"ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר", ודרשו חז"ל- אורה זו תורה, שמחה זהו ימים טובים, ששון זהו מצות המילה ויקר אלו תפילין.

אומר אדוננו הגר"א זצ"ל- ר"ת אורה שמחה ששון יקר, בגי'- תורה, שזהו מהות עניין הפורים קבלת התורה מאהבה ושמחה.

חנוכה ופורים כנגד לאה ורחל

כתוב בספרים הקדושים שחג החנוכה הוא כנגד לאה, וחג הפורים הוא כנגד רחל.

והביאור בזה הוא כך-

א. בחג החנוכה הנס נעשה ע"י החשמונאים, והחשמונאים היו כהנים, והכהנים הם משבט לוי, ולוי הוא הבן של לאה.

בפורים הנס נעשה ע"י מרדכי ואסתר, ומרדכי ואסתר היו משבט בנימין, ובנימין היה הבן של רחל.

ב. בחנוכה יש שמונה ימים, וללאה היה שמונה ילדים- ששה ילדים שהיא ילדה, ועוד שניים של זלפה שהיתה שפחתה לכן זה מתייחס אליה.

ולרחל היה חמשה ילדים- יוסף ובנימין שהיא עצמה ילדה, דן ונפתלי שאותם ילדה בלהה שהיתה שפחתה לכן הם מתייחסים אליה, אבל יוסף התפצל לשניים- מנשה ואפרים בניו שקיבלו מעמד כשני שבטים, ולכן לא נמנה את יוסף, אלא נמנה את שני בניו, הרי חמשה. כעת אומרת המשנה הראשונה במסכת מגילה- "מגילה נקראת באחד עשר, בשנים עשר, בשלושה עשר, בארבעה עשר, בחמשה עשר לא פחות ולא יותר". הרי חמשה ימים שקוראים את המגילה כנגד חמשה ילדים של רחל.

ג. בחנוכה רצו היוונים לאבד את הנשמות, ולאה היא כנגד הנשמה, ולכן היא נקראת עלמא דאתכסיא, ולכן היא נקברה בתוך מערת המכפלה.

לעומת זאת בפורים רצו לאבד את הגופות, ורחל היא כנגד הגוף, ולכן נקראת עלמא דאיתגליא, ולכן היא נקברה על אם הדרך, וזהו הסוד שיעקב עבד בגלוי בעבור רחל, אולם נתברר לאחר מכן שהשבע שנים הראשונות היו לבסוף בעבור לאה, ונסתר דבר זה ממנו.

 

ועוד חילוק בין רחל ולאה-

לאה נתנה ליעקב מתוך אונס ומתוך כפיה- "ויהי בבוקר והנה היא לאה", וכנגד זה משה רבנו שהיה משבט לוי, שלוי היה הבן של לאה, הביא לנו את התורה ביום הכיפורים, אבל התורה שמשה הביא לנו נתנה מתוך אונס ומתוך כפיה, כדאיתא בגמ' שבת דף פח' ע"א, שהקב"ה כפה עליהם את ההר כגיגית וכו'

לעומת זאת רחל נתנה ליעקב מתוך אהבה ומתוך שמחה, וכנגד זה מרדכי ואסתר שהיו מצד רחל הביאו לנו את התורה בפורים מתוך אהבת ה', ושמחה עצומה.

לכן יוצא שגם יום הכיפורים וגם יום הפורים שניהם הוא יום מתן תורה, אלא שביום הכיפורים זה מתוך יראה ופחד [שגם זה נצרך לעבודת ה' כמובן], וביום הפורים התורה נתנה מתוך אהבת ה' ושמחה עצומה בעבודת ה' יתברך.

משלוח מנות איש לרעהו

 

יש רמז נפלא במצווה יקרה זו-

האדם שמביא את המשלוח מנות יש לו רמ"ח אברים, והאדם המקבל את המשלוח גם לו יש רמ"ח אברים.

רמ"ח ועוד רמ"ח בגי'- 496

'מנות' בגי' יוצא גם כן 496

'איש' בגי'- 311

'לרעהו' בגי'- 311

רמז שהכל שווה, ע"י משלוח מנות נהיה קירוב וחיבור בין הלבבות וכולם מתאחדים, וכתוב "איש ואשה זכו שכינה ביניהם"- במקום שיש קירוב לבבות יש השראת שכינה.

ולכן 'מנות איש לרעהו' יוצא בגי'- 1118, כמניין "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" שיוצא גם 1118, שע"י החיבור בין עם ישראל, השכינה הקדושה שורה בקרבנו ונהיה ה' אחד ושמו אחד.

ועוד דבר נפלא- שם הוי"ה ברוך הוא, בארבעת מילואיו- ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, בגי'- רל"ב

ועוד שם אלקים בג' מילואיו יודין, אלפין וההין- יוצא בגי'- 886  

רל"ב ועוד 886 בגי' 1118, כמניין- 'מנות איש לרעהו', כמניין- "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" רמז שע"י קירוב הלבבות שנעשה ע"י מצוות המשלוח מנות, זוכים לעשות יחודים בשמותיו יתברך, וזוכים להשראת השכינה בקרבנו ומתגלה אחדות ה' ב"ה.

 

מחנוכה- אור הגנוז, עד לפסח- חג הגאולה

 

בימי החנוכה מתגלה האור הגנוז ע"י ה- לו' נרות שזוכים להדליק, כמבואר בספרים הקדושים, ולאחר שזוכים לאור הגנוז בחנוכה, אז מגיעים ימי השובבי"ם, ואפשר להתחיל לתקן את הפגמים, ועובדים על תיקון היסוד.

ולאחר מכן מגיע חודש אדר, שבו אנו קוראים ארבעה פרשיות והם- שקלים, זכור, פרה והחודש, ומבואר שארבעת החודשים הללו הם כנגד ארבעה מוחין- חכמה, בינה, חסדים דדעת, וגבורות דדעת. וכותבים המקובלים שע"י ארבעת הפרשיות הללו האדם זוכה לתיקון המוחין.

ולאחר שהאדם זכה לאור הגנוז בחנוכה, וזכה לתיקון היסוד בשובבי"ם, וזכה לתיקון המוחין בחודש אדר, אז זוכה ל'אדרת'- לתיקון המלבושים.

ולאחר מכן מגיעים לפסח, חג הגאולה, ואז האדם יכול לשבת בליל הסדר בהסיבה ובחרות מהיצר הרע ומכל המצרים והשעבודים.

 

"כי מחה תמחה את זכר עמלק"

 

צריך למחות את עמלק בשלושה אופנים-

במחשבה- "זכור את אשר עשה לך עמלק" , "לא תשכח".

בדיבור- קריאת פרשת זכור

ובמעשה- הניקיונות שעושים לפני פסח עד לשריפת חמץ זהו רמז למחיית עמלק.

אומר רבי צבי אלימלך מדינוב שבשלושים יום מפורים עד פסח- עושים מחיית עמלק.

והרמז בזה הוא- מיד' באדר עד יד' בניסן יש שלושים יום.

מספר השעות שיש לנו בשלושים יום הנ"ל הם 720, כמניין ג' פעמים עמלק, שצריך למחות אותו במחשבה בדיבור ובמעשה.

וזהו תיקון הברית, שידוע שעמלק זהו בחינת פגם הברית, ועמלק זהו בחינת הספיקות שיש לאדם שנובעים מפגם הברית, "היש ה' בקרבנו אם אין" מיד ויבוא עמלק, לכן ע"י המצוות הללו שהאדם מקיים זוכה לתיקון הברית וזוכה להתרת הספיקות, "ואין שמחה כהתרת הספיקות" וזוכה להפריד מעליו קליפת עמלק, ומגיע לחג הפסח, חג הגאולה ונגאל מכל המצרים והגלויות ויושב בליל הסדר כבן חורין ממש. 

 

הקשר בין פורים לל"ג לעומר

כתוב בטור באורח חיים סימן 'תכח'-

לעולם ביום שיחול בו פורים, באותו יום יחול ל"ג לעומר, וסימן לדבר- 'פלג', דהיינו פ'-פורים, 'לג'- ל"ג לעומר.

ויש להבין מה הקשר בין פורים לבין לג' לעומר.

ויתבאר על פי מה שמבואר בכתבי האר"י זלה"ה, שפורים ול"ג לעומר, שניהם הם בספירת ההוד. [אע"פ שברוב מקומות בכתבי האר"י כתוב שפורים הוא בנצח, אבל כבר ידוע שנצח והוד הם נחשבים לאחד, ויש גם לשונות אצל האר"י שפורים הוא בהוד.]

כעת, בימי העומר זהו בחינת מוחין דקטנות, ולכן ימי העומר הם שמות אלקים שהוא דין.

אומר רבנו האר"י שבל"ג לעומר נעשה מיתוק לשם אלקים, והמיתוק נעשה ע"י האותיות הקודמות לשם אלקים והם- אות א' נשארת כי אין לפניה שום אות, אות ל' מתחלפת ב-כ' ואות ה' מתחלף באות ד' ואות י' מתחלף באות ט', אות ם' נשארת במקומה מכיוון שהיא אות מ' סתומה.

ויוצא לנו לאחר המיתוק שם- 'א-כ-ד-ט-ם' שע"י נעשה מיתוק לשם אלקים, וזה נעשה בל"ג לעומר, לכן אם נקח את האותיות- 'כ-ד-ט', שהם האותיות שהתחלפו ומתקו לשם אלקים, יוצא בגי' לג' רמז לל"ג לעומר.

ועוד, האותיות שלא התחלפו הם האות א' והאות ם'- 'אם' והאותיות האמצעיות הם בגי' ל"ג, יוצא שם קדוש 'א-ם-ג-ל', שהוא סוד גדול, רמז לזה שה"אם" השכינה הקדושה מתגלה לצדיקים.

ומיתוק זה נרמז בפסוק בתהילים- "צמאה נפשי לאלקים לאל חי מתי אבוא ואראה פני אלקים"- 'א-ל חי' בגי'- מט' כמניין מט' ימי העומר, "מתי אבוא ואראה פני אלקים", הכוונה מתי אבוא ואראה את האותיות הקודמות לשם אלקים, שם- 'א-כ-ד-ט-ם'

והקישור לפורים הוא כך- האותיות האמצעיות של שם אלקים שהחלפנו אותם הם אותיות 'ל-ה-י', בגי'- מה', והאותיות ההממותקות הם 'כ-ד-ט', בגי'- גל' יוצא אותיות 'מגלה' רמז למגילת אסתר שזוכים לקוראה בפורים.

וע"י השם הקדוש- 'א-כ-ד-ט-ם' זוכים למידת הביטחון, שהשם הנ"ל ע"ה יוצא בגי'- 'בטחון'.

 

"מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק"

 

'פורים'- פו'- גי'- 'הטבע'- שצריך לגלות את ה' יתברך בתוך הטבע.

'רם' גי' 'עמלק'.

נשאר האות י' שהוא הניצוץ קדושה המחיה את הקלי', וע"י ריבוי השתיה בפורים זוכים להוציא את הניצוץ קדושה הזה מהקלי'.

וזה בחינת מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק, וזה היה 'רבי שמעון בר שילת', ו'שילת' ר"ת "שויתי ה' לנגדי תמיד." 

 

לכן יום הפורים הוא יום קדוש ונשגב, צריך לנצל את היום הזה כמה שיותר, לדקדק בכל קיום המצוות בהידור רב, בקריאת המגילה, משלוח מנות, מתנות לאביונים ומשתה ושמחה, וע"י שתיית היין זוכה האדם ל"נכנס יין יצא סוד" ומתגלה הפנימיות של האדם- החלק אלוק ממעל שבקרבו, התשוקה העצומה לה' יתברך ולתורתו הקדושה, וכמובן להתחזק בלימוד התורה כל הזמן ובפרט ביום קדוש זה, לשבת בסעודה, לפתוח ספרים, לעיין, לשקוע בתוך התורה הקדושה וכך נזכה בעזרת ה' יתברך לכל ההארות הנפלאות הללו.

תגובות למאמר

הגב למאמר

בלחיצה על פרסם תגובה אני מאשר כי קראתי את התקנון